מ"ג שמות ט יט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף הביתה וירד עלהם הברד ומתו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֤ח הָעֵז֙ אֶֽת־מִקְנְךָ֔ וְאֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר לְךָ֖ בַּשָּׂדֶ֑ה כׇּל־הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה אֲשֶֽׁר־יִמָּצֵ֣א בַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֤א יֵֽאָסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וְיָרַ֧ד עֲלֵהֶ֛ם הַבָּרָ֖ד וָמֵֽתוּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּכְעַן שְׁלַח כְּנוֹשׁ יָת בְּעִירָךְ וְיָת כָּל דְּלָךְ בְּחַקְלָא כָּל אֲנָשָׁא וּבְעִירָא דְּיִשְׁתְּכַח בְּחַקְלָא וְלָא יִתְכְּנֵישׁ לְבֵיתָא וְיֵיחוֹת עֲלֵיהוֹן בַּרְדָּא וִימוּתוּן׃
ירושלמי (יונתן):
וּכְדוּן שְׁדַר כְּנוֹשׁ יַת גֵיתָךְ וְיַת כָּל דִילָךְ בְּחַקְלָא כָּל אֵינָשָׁא וּבְעִירָא דְאִשְׁתַּכַּח בְּחַקְלָא וְלָא יִתְכְּנוֹשׁ לְבֵיתָא וְיֵיחוֹת עִילַוֵהוֹן בַּרְדָא וִימוּתוּן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שלח העז" - כתרגומו שלח כנוש וכן (ישעיהו י) יושבי הגבים העיזו (ירמיהו ו) העיזו בני בנימן

"ולא יאסף הביתה" - ל' הכנסה הוא

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

שְׁלַח הָעֵז – כְּתַרְגּוּמוֹ: "שְׁלַח כְּנוֹשׁ", וְכֵן: "יֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ" (ישעיהו י,לא), "הָעִזוּ בְּנֵי בִנְיָמִן" (ירמיהו ו,א).
וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה – לְשׁוֹן הַכְנָסָה הוּא.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

העז: אסוף, כמו העיזו אנשי בנימין, יושבי הגבים העיזו:


רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הנני ממטיר כעת מחר ועתה שלח העז" - כל אלה דברי ה' אל משה ובידוע שבא משה ואמר לפרעה את כל דברי ה' אשר שלחו ולא הוצרך להאריך רק אמר הירא את דבר ה' שדבר להם משה כן והיתה העצה הזאת בחמלת ה' כי מכת הברד לא שלחו רק להשחית יבול הארץ ולא על האדם על כן יורה חטאים בדרך להצילם ממנה

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


שלח העז את מקנך. והלא כבר מתו במכת הדבר והכתוב מעיד שם כן וימת כל מקנה מצרים, ואולי המקנה הזה הביאו אותו משאר הארצות ואנשי מצרים קנאוהו מהם ועליו צוה משה עתה שיאספוהו הבית. או יהיה פירוש וימת כל מקנה מצרים רוב המקנה כי רובו ככולו, או יתכן שנאמר וימת כל מקנה מצרים כל שאין לישראל בו שותפות אבל אותו המשותף עם ישראל הוא שנצל ממכת הדבר.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ועתה שלח העז את מקנך" כדי שימלטו העבדים אשר עם המקנה, כאמרם זל חביב אדם שנברא בצלם.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ועתה שלח העז". מכת הדבר לא המית רק את המקנה אשר בשדה כמ"ש הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה, והמקנה שבבית לא מתו כי ראה ה' להשאיר להם פליטה, וע"כ

הזהירם שיכניסו המקנה למקום עז [שזה גדר פעל העז] כי האדם והבהמה אשר ימצאו בשדה יוכו מן הברד, ומכת הברד לא נשלח רק על הצמחים:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועתה שלח העז. ואם תאמר אם כן מה מכה זו עושה. הרי שלך לפניך מה שהקדים ה' לומר לו שאין תכלית הכוונה במכות להרע אלא בעבור הראותו כחו הגדול וידו החזקה, ולזה הודיעו שיאסוף אדם ובהמה מן השדה, ועל כל פנים תעשה המכה רושם בהשחתה מה שהוא מחובר לארץ שכן כתיב ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר:

ונשאר לנו להשכיל בתיבת ועתה מה יכוין בה אלהינו עליון, אם לומר כפשטה ממש באותו עת למה יצו האל על זה כיון שאין הברד יורד עד למחר כעת ההוא.

ואולי כי צריך שיעור זה לשלוח עד למקום שאדם ובהמה שמה ולשוב ליאסף הביתה.

עוד נראה בהקדים לשאול דבר ה' שלח העז לאיזה מקום נוטה אם להירא דבר ה' הוא מעצמו כשישמע כי מחר ימטיר ה' ברד בשדה יירא ויכניס עבדיו ומקנהו אלא ודאי שלא באו הדברים אלא למי שאינו ירא דבר ה', וכפי זה יכוין באומרו ועתה על דרך אומרם ז"ל (ב"ר פכ"א) אין ועתה אלא תשובה, כי להיות שהם אינם שמים על לב דבר ה' לזה אמר להם שיחזרו בתשובה וישימו על לב דבר ה' כי עשה יעשה ויכניסו מן השדה וגו'. והודיע הכתוב כי הרשעים לא חזרו בתשובה ולא שמו לבם וגו' ובערה בם אש ה':

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולא יאסף. ב' במסודה ולא יאסף הביתה. עשיר ישכב ולא יאסף. שמי שהיה עשיר והיה לו מקנה רב לפי שעה ישכב ולא יאסף שהכהו הברד:

<< · מ"ג שמות · ט · יט · >>