פתיחת התפריט הראשי

מ"ג שמות ד כה

מקראות גדולות שמות


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתִּקַּ֨ח צִפֹּרָ֜ה צֹ֗ר וַתִּכְרֹת֙ אֶת־עׇרְלַ֣ת בְּנָ֔הּ וַתַּגַּ֖ע לְרַגְלָ֑יו וַתֹּ֕אמֶר כִּ֧י חֲתַן־דָּמִ֛ים אַתָּ֖ה לִֽי׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּנְסֵיבַת צִפּוֹרָה טִנָּרָא וּגְזַרַת יָת עָרְלַת בְּרַהּ וְקָרֵיבַת לִקְדָמוֹהִי וַאֲמַרַת בִּדְמָא דִּמְהוּלְתָּא הָדֵין אִתְיְהֵיב חַתְנָא לַנָא׃
ירושלמי (יונתן):
וּנְסִיבַת צִפּוֹרָה טִינְרָא וּגְזָרַת יַת עוּרְלַת גֵרְשׁוֹם בְרָהּ וְאַקְרִיבַת יַת גְזֵירַת מָהוּלְתָּא לְרַגְלוֹי דְמַלְאָךְ חַבָּלָא וַאֲמָרַת חַתְנָא בְּעָא לְמִיגְזוֹר וְחָמוֹי עַכִּיב וּכְדוֹן אֲדָם גְזוּרְתָּא הָדֵין יְכַפֵּר עַל חַתְנָא דִילִי:
ירושלמי (קטעים):
וּגְזָרַת יַת עוּרְלָתֵיהּ דִבְּרָהּ וְאַקְרִיבַת יָתֵיהּ קֳדָם רִיגְלוֹי דִמְחַבְּלָא וַאֲמָרַת חַתְנָא בָּעָא לְמִגְזַר וַחֲמוֹי לָא שָׁבַק יָתֵיהּ וּכְדוּן אִיכַפֵּר אֵידָם גְזֵירָתֵיהּ הָדָא עַל חוֹבוֹי דַחֲתָנָא הָדֵין:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותגע לרגליו" - השליכתו לפני רגליו של משה

"ותאמר" - על בנה

"כי חתן דמים אתה לי" - אתה היית גורם להיות החתן שלי נרצח עליך הורג אישי אתה לי

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותקח צפורה צור - דבר חד. כמו "חרבות צורים", שהם חדים. וכמוהו "אף תשיב צור חרבו".

וטעם "ותגע לרגליו" לפי דעתי לרגלי משה כדרך "וראה הדם על המשקוף ולא יתן המשחית".

ע"כ "וירף ממנו" - ממשה, שסר החולי והרעדה. ורב שמואל אמר כי "לרגליו" - לרגלי אליעזר, גם כן "וירף ממנו". א"כ יש להשיב עליו: אם החלי היה על אליעזר, איך מלה אותו להוסיף לו מכאוב על מכאובו?

ומנהג אנשים לקרוא לבן כאשר יומל "חתן".

וטעם "דמים" - כי דמים אתה לי. כי בעבורך ימות בעלי:

<< · מ"ג שמות · ד · כה · >>