מ"ג שמואל ב כ כג


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויואב אל כל הצבא ישראל ובניה בן יהוידע על הכרי [הכרתי] ועל הפלתי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְיוֹאָב אֶל כָּל הַצָּבָא יִשְׂרָאֵל וּבְנָיָה בֶּן יְהוֹיָדָע עַל הכרי [הַכְּרֵתִי] וְעַל הַפְּלֵתִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְיוֹאָ֕ב אֶ֥ל כׇּל־הַצָּבָ֖א יִשְׂרָאֵ֑ל וּבְנָיָה֙ בֶּן־יְה֣וֹיָדָ֔ע עַל־הכרי הַכְּרֵתִ֖י וְעַל־הַפְּלֵתִֽי׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויואב אל כל הצבא" - אף על פי שאמר דוד על עמשא (לעיל יט יד) כי שר צבא אשימך תחת יואב עכשיו שמת עמשא לא זז יואב ממקומו ועל ידי יואב הוזקק למנות את חביריו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות (כג - כה) למה חשב השרים אלה פה שנית וכבר נזכר למעלה סוף סימן ח'? למה חשב שם בניהו בן יהוידע לבסוף ופה הזכירו אחר יואב? ולמה הוסיף פה אדורם ועירא היאירי? ולמה לא הזכיר בני דוד שהיו כהנים כמש"ש?: "ויואב". כבר חשבם למעלה סוף סימן ח', רק שפה חשבם בשינוי סדר, למען נבין את המבוקש, כי דוד הסכים להעביר את יואב ולשום את עמשא במקומו על הצבא, מפני שהרג את אבשלום כנ"ל, ולכן הרג יואב את עמשא, וכאשר נודע זה לדוד, היה במחשבתו לשום את בניהו בן יהוידע במקומו, כמו שנעשה אח"כ בימי שלמה, רק כאשר שב יואב והצליח להרוג את שבע בן בכרי, ראה דוד כי לא יוכל לו, כי ישראל נוטים אחריו כמ"ש (למעלה ג, לט) והאנשים בני צרויה קשים ממני, נשאר הדבר

כמקדם "ויואב" נשאר "אל כל הצבא ישראל", ר"ל מפני שישראל נמשכו אחריו, וכן "בניהו" נשאר כמקדם "על הכרתי":

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ובניה" - אף שכבר חשבו למעלה חשבו כאן על כי חשב שאר השרים

"אל כל הצבא" - לפי שרצה דוד להעמיד את עמשא תחתיו להיות שר הצבא ולזה אמר כאשר הומת עמשא נשאר יואב בשררותו על כל הצבא כמו שהיה