מ"ג שמואל ב כג יט

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מן השלשה הכי נכבד ויהי להם לשר ועד השלשה לא בא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִן הַשְּׁלֹשָׁה הֲכִי נִכְבָּד וַיְהִי לָהֶם לְשָׂר וְעַד הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִן־הַשְּׁלֹשָׁה֙ הֲכִ֣י נִכְבָּ֔ד וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם לְשָׂ֑ר וְעַד־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה לֹא־בָֽא׃

מִן גִבָּרַיָא הֲוָה יַקִיר וַהֲוָה לְהוֹן לְרַבָּא וְלִתְלַת גִבָּרִין לָא מְטָא:

"ועד השלשה לא בא" - (תרגום) ולתלת גברין לא מטא

"הכי" - המלה ההיא עם הה"א התימה מורה על אמתת הדבר

"ועד השלשה" - אבל לא בא למעלת השלשה הראשונים

"מן השלשה" - רצה לומר מבין שלשה שואבי המים והם ראשי השלשים

"הכי נכבד" - האמת הוא היה המכובד שבהם ולזה היה לשר על השנים אשר עמו

ומ"ש "מן השלשה הכי נכבד". היינו מן השלשה השניים, ובד"ה (שם, כא) אומר מן השלשה בשנים נכבד, פי' השלשה

השניים לאפוקי הראשונים, ועז"א ועד השלשה לא בא, ר"ל לא בא אל השלשה הראשונים: