מ"ג שמואל ב כג ד


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכאור בקר יזרח שמש בקר לא עבות מנגה ממטר דשא מארץ

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ בֹּקֶר לֹא עָבוֹת מִנֹּגַהּ מִמָּטָר דֶּשֶׁא מֵאָרֶץ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּכְא֥וֹר בֹּ֖קֶר יִזְרַח־שָׁ֑מֶשׁ בֹּ֚קֶר לֹ֣א עָב֔וֹת מִנֹּ֥גַהּ מִמָּטָ֖ר דֶּ֥שֶׁא מֵאָֽרֶץ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

טוּבֵיכוֹן צַדִיקַיָא עֲבַדְתּוּן לְכוֹן עוֹבָדִין טָבִין דְאַתּוּן עֲתִידִין לְאַנְהָרָא בְּזֵיהוֹר יְקָרֵיהּ כִּנְהוֹר צַפְרָא דְאָזֵיל וְתַקִין וּכְשִׁימְשָׁא דַעֲתִיד לְאַנְהָרָא כְּזֵיהוֹר יְקָרֵיהּ עַל חַד תְּלַת מְאָה אַרְבְּעִין וּתְלָתָא כִּנְהוֹר שִׁבְעַת כּוֹכְבַיָא שִׁבְעַת יוֹמַיָא יַתִּיר מִכְּדֵין תִּתְרַבּוּן וְיֵיטַב לְכוֹן דַהֲוֵיתוֹן מֵחַמְדִין לִשְׁנֵי נֶחָמָתָא דְאַתְיָן הָא כְּאִכָּרָא דִמְסוֹבַר בִּשְׁנֵי בַּצוֹרְתָּא דְיֵחוֹת מִיטְרָא עַל אַרְעָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכאור בוקר יזרח שמש" - והבטיחני שתלך גדולתי הלוך וגדל כאור נוגה אשר הולך ואור

"בוקר לא עבות" - אור שאינו אפל

"מנוגה ממטר דשא מארץ" - מאיר בקרי יותר מנוגה הבא ממטר כחום צח עלי אור כשהמטר יורד על הארץ מלאה דשאים והשמש זורח עליו ומבהיק וכן פתרונו יותר מנוגה הבא ממטר של דשא מארץ

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"מנוגה ממטר" - כמו מנוגה השמש וממטר השמים אשר משניהם יחד באה הסיבה להצמיח דשא מן הארץ וכן הדבר במושלים כאלה כי אף אשר אור הבוקר היא סיבה ידועה לזריחת השמש אין זו סיבה לשיתמיד בזריחתו כי יבוא הענן ויכסנו כן צדיק המושל לא ימשול היראה כי אם בעוד ימשול הוא ולא בסור ממנו הממשלה אף לא אחרי מותו וכמו שנוגה השמש ומטר השמים המה יחד סיבה להצמיח דשא ולא זה בלא זה כן צדיק אחד מושל לא יוכל להמשיל היראה אם המושל חבירו עומד נגדו ומוחה בידו

"וכאור בוקר" - רצה לומר המושל כזה הוא סיבה להמשיל היראה כמו אור הבוקר המאיר בפאת המזרח אשר הוא סיבה ידוע לשיזרח אחריו השמש אבל כשאור הבקר לא יהיה מעונן בעבים כי כשיהיה מעונן אין אור הבוקר סיבה ידועה לזריחת השמש כי לא יהיה נראה כי הענן יכסנו

מצודת ציון

"עבות" - עננים

"מנוגה" - ענין הארה וזריחה

"דשא" - חציר

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכאור". עוד יהיה הבדל בין מלכות המשיח לבין מלכות העולם הזה, וצייר זה בהמשיל את המלכות אל השמש כי כמוהו תאיר המלכות ארץ ותופיע בגבורתה. והנה המלכות בעוה"ז תקום כמו זריחת השמש, שבעלות השחר כהה אורו וכן תוסיף תאיר עד נכון היום, ובדוגמת זה עמדה גם מלכות דוד, שהתנוצצה מעט מעט בהדרגה, לא כן מלכות העתיד שפתאום יזרח השמש ויהיה אור גדול, ועז"א "וכאור בקר יזרח שמש" (אור אינו שם דבר רק פעל, והכ"ף אינו לדמיון רק הוא כ"ף הזמן), בעת שיאיר הבקר אז כבר יזרח שמש, שלא יעלה השמש על האופק בהדרגה רק פתאום מצהרים יקום חלד, ר"ל שתיכף בעמדו ימשול ממשל רב ומלכות עולם. ואמר עוד "בקר לא עבות", כי זריחת שמש המלכות בעוה"ז יצוייר שיקרה לו כמו אל השמש, שלפעמים יכסהו עבים ועננים ולא יראה אורו כלל, ולפעמים הגם שיתראה מבין הענן יהיה בצד א' מן הרקיע גשם ומטר, שזה נצרך כדי להצמיח דשא מארץ, ובזה יתפלש אור השמש דרך המטר, ולא יראה רק נגה לא אור בהיר (שגדר שם נוגה הוא דבר המקבל האור כמ"ש בפי' ישעיה), וכן מלכות עוה"ז לפעמים תכסהו עננה לגמרי כמו שהיה למלכות ב"ד בעת הגלות, ולפעמים הגם שיתראה יעמדו נגדו חשכת מים, הצריכה להצמיח מוצא דשא, ר"ל יעמדו עמה ושוה ומקביל לה גם מלכיות אחרות, כפי הצורך להנהגת עמים ולאומים בדרך הטבע וכפי המערכת ויכהה שמשם. אבל במלכות העתיד יהיה "בקר לא עבות", שלא יכסהו עבים, וכן "(לא) מנגה ממטר," , ר"ל "לא" היה הבקר ע"י נגה הבא ממטר שצריך להוציא "דשא מארץ", כי "לא" יעמדו מקביל לו עמים ומלכיהם להאפיל אורו: