מ"ג שמואל ב כב ט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עָלָ֤ה עָשָׁן֙ בְּאַפּ֔וֹ וְאֵ֥שׁ מִפִּ֖יו תֹּאכֵ֑ל  גֶּחָלִ֖ים בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"עלה עשן באפו" - כן דרך הכועס יוצא עשן מנחיריו וכן (תהלים יח ט) עלה עשן באפו וזהו כל לשון חרון אף שהאף נוחר ומעלה הבל "ואש מפיו תאכל" - מגזרת דבר פיו תאכל אש ברשעים

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ממנו" - רצה לומר מעמו באו הגחלים ובערו לשרוף בשונאי

"תאכל" - את הקמים עלי

"עלה עשן באפו" - הוא ענין כעס ואמר בלשון הנופל באדם שעל ידי חמום הכעס נראה כעין עשן יוצא מנחורי האף וכן (תהלים עד א) יעשן אפך