מ"ג שמואל ב יט א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וירגז המלך ויעל על עלית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּרְגַּ֣ז הַמֶּ֗לֶךְ וַיַּ֛עַל עַל־עֲלִיַּ֥ת הַשַּׁ֖עַר וַיֵּ֑בְךְּ וְכֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר בְּלֶכְתּ֗וֹ בְּנִ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ בְּנִ֣י בְנִ֣י אַבְשָׁל֔וֹם מִֽי־יִתֵּ֤ן מוּתִי֙ אֲנִ֣י תַחְתֶּ֔יךָ אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בני בני" - שמונה פעמים אמרו רבותינו (סוטה י ב) שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם וחד דאייתיה לעלמא דאתי

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות (א) למה בכה על אבשלום שרצה להרגו? ולמה כפל בני בני כמה פעמים?:

"וכה אמר בלכתו בני אבשלום". ר"ל שהגם שמרד ומרה, הוא בוכה עליו משתי טעמים, א] מפני שלא היה בדעתו להרוג את אביו, רק למלוך תחתיו, ועז"א "בני אבשלום בני בני אבשלום", ר"ל היית בני לא כאכזר וזר להרגני, והיית בני בני, ר"ל בני העקרי הראוי למלוך תחתי. ב] מפני שידע שמעשה זו נסבב ע"י חטאו וע"י יעוד הנביא, ועז"א "מי יתן מותי אני תחתיך", לא אתה תחתי, ובזה החליט לאמר "אבשלום בני בני", הקדים שמו העצמי, כאילו היה צדיק מצד עצמו ונענש בעון אביו. וחז"ל אמרו (סוטה י ב) שאמר שמונה פעמים בני, להעלותו מז' מדורי גיהנם ולהביאו לג"ע, וע"ז רמז במ"ש ויעל (פועל

יוצא כמו (ש"א ב, ו) מוריד שאול ויעל) שהעלהו משערי גיהנם בבכייתו:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מי יתן וגו'" - הלואי והייתי אני מת במקומך

"בני אבשלום וגו'" - אמרו רבותינו ז"ל (סוטה יב) שאמר שמונה פעמים בני בני שבעה להעלותו משבעה מדורי גיהנם והשמיני להביאו לגן עדן ולפי פשוטו כן דרך המייללים לכפול דבריהם כמו (ירמיהוו ד יט) מעי מעי אוחילה

מצודת ציון

"וירגז" - ויחרד

"עלית" - מלשון עלה

"וכה" - וכן