מ"ג שמואל ב יג לט

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום כי נחם על אמנון כי מת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתְּכַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ לָצֵאת אֶל אַבְשָׁלוֹם כִּי נִחַם עַל אַמְנוֹן כִּי מֵת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתְּכַל֙ דָּוִ֣ד הַמֶּ֔לֶךְ לָצֵ֖את אֶל־אַבְשָׁל֑וֹם כִּי־נִחַ֥ם עַל־אַמְנ֖וֹן כִּי־מֵֽת׃

"ותכל דוד" - הרי זה מקרא קצר ותכל נפש דוד וכן תרגם יונתן וחמידת נפשא דדוד כמו (תהלים פד ג) נכספה וגם כלתה לשון תאוה כי נחם על אמנון קבל תנחומין

"ותכל דוד" - תחסר מלת נפש ולזה אמר בלשון נקבה שעל הנפש ידבר כאלו אמר ותכל נפש דוד

"כי נחם" - אף שהתאבל עליו כל הימים מכל מקום קבל עליו תנחומין מה כי מת הוא ונגזר לקבל תנחומין על המתים (סוף מסכת סופרים בראשית רבה פד כא)

"ותכל דוד" - כלתה נפש דוד לצאת בעבור אבשלום והוא ענין תאוה וחשק אל הדבר כמו (תהלים קיט פא) כלתה לתשועתך נפשי

השאלות (לט) מ"ש ותכל דוד, הוא זר בלשון כמבואר: