מ"ג שמואל ב יב יד


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אפס כי נאץ נאצת את איבי יהוה בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות ימות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֶפֶס כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת אֹיְבֵי יְהוָה בַּדָּבָר הַזֶּה גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֶ֗פֶס כִּֽי־נִאֵ֤ץ נִאַ֙צְתָּ֙ אֶת־אֹיְבֵ֣י יְהֹוָ֔ה בַּדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה גַּ֗ם הַבֵּ֛ן הַיִּלּ֥וֹד לְךָ֖ מ֥וֹת יָמֽוּת׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי נאץ נאצת את אויבי" - כנוי הוא זה דרך כבוד למעלה ויונתן תרגם ארי מיפתח פתחתא פומא דסנאי עמא דה'

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"אפס וגו'" - רצה לומר אבל בדבר הזה דבת שבע חללת את השם וגרמת שאויבי ה' הרשעים ינאצו נאצות גדולות בלמדם ממך ולזה תקבל עליו גמול משלם וכן הבן הילוד ימות כי ראוי הוא לגמול המעשה

מצודת ציון

"אפס" - הוא כענין רק כמו (במדבר כג יג)אפס קצהו

"נאץ נאצת" - ענין כעס ובזיון כמו (נחמיה ט יח)ויעשו נאצות גדולות

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אפס כי נאץ נאצת". הוא פועל יוצא מצד שסבב שע"י זה ינאצו אויבי ה' ויכעיסוהו ויש חילול ה' בדבר, "לכן גם הבן ימות". ומהרי"א פי' שיען שהיה תמיד מנאץ את אויבי ה' ומבזה אותם על דברים כאלה, ועתה עשה כמעשיהם, כענין (איוב ד, ג) הנה יסרת רבים וכו', לכן יוסיף לו עוד עונש. וע"ד הדרש יבואר על פי מ"ש חז"ל (ע"ז ד ב) לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה, ר"ל לא היה להחמיר עליו ולגלות הדבר באופן שידמה שחטא בא"א ובהריגת אוריה, מה שאינו כן באמת, והיה ראוי לכסות עליו, רק שרצה ה' להורות תשובה, וז"ש כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר נגד כל ישראל, ועז"א [וי]אמר דוד חטאתי ובקש שלא יחמיר עליו, והשיב שגם ה' מצד מדת הרחמים העביר חטאתו, והוא כפי' מהרע"פ מל' (שמות לו, ו) ויעבירו קול במחנה ר"ל שפרסם חטאתו, כי עי"ז נאץ נאצת את אויבי ה' הבלתי רוצים לשוב בתשובה, כי בזה יראו שהשי"ת מקבל שבים: