מ"ג שמואל ב ג לט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני ישלם יהוה לעשה הרעה כרעתו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי יְשַׁלֵּם יְהוָה לְעֹשֵׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאָנֹכִ֨י הַיּ֥וֹם רַךְ֙ וּמָשׁ֣וּחַ מֶ֔לֶךְ וְהָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֛לֶּה בְּנֵ֥י צְרוּיָ֖ה קָשִׁ֣ים מִמֶּ֑נִּי יְשַׁלֵּ֧ם יְהֹוָ֛ה לְעֹשֵׂ֥ה הָרָעָ֖ה כְּרָעָתֽוֹ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ואנכי היום רך" - (תרגום) ואנא יומא דין הדיוט ומרבי למלכא

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ואנכי היום" - רצה לומר ואם תתמהו מה זה לא לקחתי נקם הנה אנכי אף היום שנמשחתי למלך על כל ישראל ומלכותי בכל משלה עם כל זה אני רך הלבב מול בני צרויה כי המה קשים ממני ולא אוכל להתגרות עמהם ולפי שמן הדין אין ליואב משפט מות שלא היו שם עדים והתראה אולם ניתן רשות למלך לענוש לצורך השעה ביכלתו המוחלט ולזה שמט ידו ממנו כי לא היה יכול להם ומסר דינו לשמים 

מצודת ציון

"רך" - רצה לומר רך הלבב מלהתגרות עם מי

"קשים" - הוא חלוף הרך

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ואנכי היום רך". ר"ל אע"פ שאני משוח למלך בכ"ז אנכי רך, "נגד הקשה ממני שהם בני צרויה". שאיני יכול

לעשות בהם משפט כראוי לרוצחים, ואם היה אבנר חי כבר היה מחזק ידי והייתי יכול לעמוד בפני בני עולה, ומזה תדעו כי אבדנו הרבה במיתתו שלא נשאר איש כמוהו יחזיק ידי נגד בני צרויה שהם ישארו שרי הצבא בהכרח, ולא אוכל לעשות בהם משפט (שהגם שלא יכול לדונם בסנהדרין, שלא היה שם התראה, היה יכול להמיתם ממשפט המלך), ואחר שא"א לעשות משפט בארץ, "ישלם ה' לעושה הרעה כרעתו", נשאר הדבר אל דינא רבא דין שמים (וכן אמרו חז"ל דהא דאסור למסור דין לשמים הנ"מ בדאית ליה דינא בארעא):