מ"ג שמואל ב א ו


<< · מ"ג שמואל ב · א · ו · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר הנער המגיד לו נקרא נקריתי בהר הגלבע והנה שאול נשען על חניתו והנה הרכב ובעלי הפרשים הדבקהו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ נִקְרֹא נִקְרֵיתִי בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ וְהִנֵּה שָׁאוּל נִשְׁעָן עַל חֲנִיתוֹ וְהִנֵּה הָרֶכֶב וּבַעֲלֵי הַפָּרָשִׁים הִדְבִּקֻהוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֜אמֶר הַנַּ֣עַר ׀ הַמַּגִּ֣יד ל֗וֹ נִקְרֹ֤א נִקְרֵ֙יתִי֙ בְּהַ֣ר הַגִּלְבֹּ֔עַ וְהִנֵּ֥ה שָׁא֖וּל נִשְׁעָ֣ן עַל־חֲנִית֑וֹ וְהִנֵּ֥ה הָרֶ֛כֶב וּבַעֲלֵ֥י הַפָּרָשִׁ֖ים הִדְבִּקֻֽהוּ׃


מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"נקרא נקריתי" - מלשון מקרה

"נשען" - נסמך

"ובעלי הפרשים" - הם הרגילים הרבה ברכיבה

"הדביקוהו" - רצה לומר באו קרוב לו 

מצודת דוד

"נקרא נקריתי" - במקרה באתי להר הגלבוע

"נשען" - על כי הפיל עצמו על חרבו וכמו שכתוב בשמואל א' (לא ד) נחלה מן המכה והיה נשען על חניתו ואנשי הרכב באו קרוב אליו

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"נשען על חניתו". הוא החרב שנדקר בו:

<< · מ"ג שמואל ב · א · ו · >>