מ"ג שמואל א ל יב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויתנו לו פלח דבלה ושני צמקים ויאכל ותשב רוחו אליו כי לא אכל לחם ולא שתה מים שלשה ימים ושלשה לילות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּתְּנוּ לוֹ פֶלַח דְּבֵלָה וּשְׁנֵי צִמֻּקִים וַיֹּאכַל וַתָּשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם וְלֹא שָׁתָה מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּתְּנוּ־לוֹ֩ פֶ֨לַח דְּבֵלָ֜ה וּשְׁנֵ֤י צִמֻּקִים֙ וַיֹּ֔אכַל וַתָּ֥שׇׁב רוּח֖וֹ אֵלָ֑יו כִּ֠י לֹא־אָ֤כַל לֶ֙חֶם֙ וְלֹא־שָׁ֣תָה מַ֔יִם שְׁלֹשָׁ֥ה יָמִ֖ים וּשְׁלֹשָׁ֥ה לֵילֽוֹת׃


מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ותשב רוחו אליו" - אמר דרך הפלגה וגוזמא כאלו יצאה רוחו מחולשת הרעבון ושבה אליו כשהאכילוהו

"ושני צמוקים" - שני אשכלות צמוקים 

מצודת ציון

"פלח" - חתיכה כמו (שיר השירים ד ג)כפלח הרמון

"דבלה" - תאנים דרוסות יחד עד שנעשים גוף אחד וכן (לעיל כה יח) ומאתים דבלים

"צמוקים" - ענבים יבשים והוא מלשון (הושע ט יד) ושדים צומקים

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויתנו לו פלח דבלה". כמ"ש (יומא פג א) מי שאחזו בולמוס מאכילים אותו מיני מתיקה עד שתשוב רוחו: