מ"ג שמואל א כה לז


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי בבקר בצאת היין מנבל ותגד לו אשתו את הדברים האלה וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי בַבֹּקֶר בְּצֵאת הַיַּיִן מִנָּבָל וַתַּגֶּד לוֹ אִשְׁתּוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ וְהוּא הָיָה לְאָבֶן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֣י בַבֹּ֗קֶר בְּצֵ֤את הַיַּ֙יִן֙ מִנָּבָ֔ל וַתַּגֶּד־ל֣וֹ אִשְׁתּ֔וֹ אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיָּ֤מׇת לִבּוֹ֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וְה֖וּא הָיָ֥ה לְאָֽבֶן׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בצאת היין מנבל" - (תרגום) כד פג חמרא מנבל "וימת לבו" - שנצטער על המנחה שהובאת לדוד

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"והוא היה לאבן" - שבטלו הרגשותיו מרוב החרדה

"וימת לבו" - אמר על דרך גוזמא והפלגה על גודל החרדה מפחד דוד כי חשב פן עם כל זה יבוא עליו

"בצאת היין" - רצה לומר בעת סרה השכרות

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"וימת לבו". נפל עליו פחד מדוד ומהסכנה שהיה בה, ונצטננו דמיו "ויהי כאבן":