מ"ג שמואל א כה כה


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אל נא ישים אדני את לבו אל איש הבליעל הזה על נבל כי כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה עמו ואני אמתך לא ראיתי את נערי אדני אשר שלחת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַל נָא יָשִׂים אֲדֹנִי אֶת לִבּוֹ אֶל אִישׁ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה עַל נָבָל כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא נָבָל שְׁמוֹ וּנְבָלָה עִמּוֹ וַאֲנִי אֲמָתְךָ לֹא רָאִיתִי אֶת נַעֲרֵי אֲדֹנִי אֲשֶׁר שָׁלָחְתָּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַל־נָ֣א יָשִׂ֣ים אֲדֹנִ֣י ׀ אֶת־לִבּ֡וֹ אֶל־אִישׁ֩ הַבְּלִיַּ֨עַל הַזֶּ֜ה עַל־נָבָ֗ל כִּ֤י כִשְׁמוֹ֙ כֶּן־ה֔וּא נָבָ֣ל שְׁמ֔וֹ וּנְבָלָ֖ה עִמּ֑וֹ וַֽאֲנִי֙ אֲמָ֣תְךָ֔ לֹ֥א רָאִ֛יתִי אֶת־נַעֲרֵ֥י אֲדֹנִ֖י אֲשֶׁ֥ר שָׁלָֽחְתָּ׃


מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"ונבלה" - ענין דברי גנאי וכעור כמו (ישעיהו לב ו) נבל נבלה ידבר 

מצודת דוד

"אל איש" - רצה לומר אל דברי חירופו

"ונבלה עמו" - מחזיק בנבלה לדבר קשות וחירופים

"לא ראיתי" - בכדי לתקן הדבר ולפייסם

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"אל ישים אדני את לבו". ר"ל הבזיון לא יהיה רק מאיש נכבד ובין השוים, לא מאיש פחות ונקלה שלא יחושו לבזיונו. והנה נבל זה הוא נקלה בעיני הבריות, "כי נבל שמו". וכן הוא נקלה מצד עצמו, כי "נבלה עמו". וכן לא יחשב בזיון, רק מאיש שאין טבעו בכך, לא כן מנבל שדרכו בכך, וז"ש "כי כשמו כן הוא". וא"כ אין לך להקפיד על בזיונו,

ועקר הקפידה הוא עלי בהיותי אשת חיל, אבל "ואני אמתך לא ראיתי את נערי אדני":