מ"ג שמואל א י יא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי כל יודעו מאתמול שלשום ויראו והנה עם נבאים נבא ויאמר העם איש אל רעהו מה זה היה לבן קיש הגם שאול בנביאים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי כָּל יוֹדְעוֹ מֵאִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עִם נְבִאִים נִבָּא וַיֹּאמֶר הָעָם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מַה זֶּה הָיָה לְבֶן קִישׁ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֗י כׇּל־יֽוֹדְעוֹ֙ מֵאִתְּמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֥ה עִם־נְבִאִ֖ים נִבָּ֑א
   וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ מַה־זֶּה֙ הָיָ֣ה לְבֶן־קִ֔ישׁ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽים׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות (יא) מה היה הוכוח בין העם ובין האיש שהשיב ומי אביהם? והלשון מורה שמ"ש על כן היתה למשל נסבב ע"י תשובת האיש ומי אביהם:

"ויהי כל יודעו". ר"ל כי ידוע שלהשגה הנבואיית צריך שתי הכנות, א] הכנה טבעיית, שיהיה מזגו וכח דמיונו מוכן ע"ז מלדה ומבטן ומהריון. ב] הכנה בחיריית, שיעסוק בהתבודדות ופרישות טהרה וקדושה ודומיהם. והם חשבו עוד כי ההכנה הטבעיית לא תצויר רק מאב לבן, כמ"ש (עדיות פ"ב מ"ט) האב זכאי לבנו בחכמה בכח וכו', ושעל כן תמצא יותר במי שאביו היה ג"כ נביא: "ויהי כל יודעו מאתמול שלשום". שראה שגם מתמול גם משלשום לא הכין א"ע אל הנבואה רק עסק בצרכי בית אביו, וראה שבכ"ז הנה "עם" "נביאים נבא", התפלא שתי פליאות, א] מצד שלא היה לו הכנה טבעיית מאביו, ועז"א "מה זה היה לבן קיש", הלא אביו אינו נביא. ב] מצד ההכנה הבחיריית "הגם שאול"

"בנביאים", ר"ל וכי נמצא עד עתה בין הנביאים, הכי היה מכין א"ע ומתלמד לנבואה?:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"מה זה היה" - רצה לומר מה זה הסיבה לבן קיש להתנבאות וכי אביו נביא להתנבאות גם הוא וכי גם שאול יהיה בין הנביאים ודומה להם וכי מאין באה לו הנבואה

מצודת ציון

"שלשום" - יום השלישי שלפני היום