פתיחת התפריט הראשי

(א) "ויקח שמואל וכו'". ע"י המשיחה המשיך עליו רוח גבורה ועז מלך כמ"ש (לקמן טז, יג) וימשח אותו בקרב אחיו ותצלח עליו רוח ה' מהיום ההוא ומעלה, וע"י הנשיקה שהיא התדבקות רוחא ברוחא המשיך עליו שפע קדש שבזה הכין אותו לנבאות אח"כ עם בני הנביאים, כמ"ש (פ"ו) וצלחה עליך רוח ה' והתנבאת עמהם. ומה שלא משחו בפרהסיא באר מהרי"א כדי שיוכל להפיל גורל אח"ז, ואם היה נמשח בפרהסיא היה הגורל למותר בעיני העם, והיו חושדים אותו שהטה את הגורל בערמה על האיש אשר משח. וע"פ דברי חז"ל שמשחו בפך ובשמן אפרסמון ולא בקרן ולא בשמן משחת קדש, מבואר כי לכן משחו בצנעה בל ירגישו שלא נמשח רק לנגיד, כמ"ש "הלוא כי משחך ה' על נחלתו לנגיד", תפס נגיד לא מלך, באשר לא הובטח לו המלכות בירושה כדרך הנמשח בשמן הקדש ותרם כראם קרני:

(ב) השאלות (ב - ז) למה נתן לו שלש אותות דוקא? ולמה דוקא אותות אלה? היש בדברים איזה יחס עם דבר המלוכה? למה היו תחלה שני אנשים ואח"כ שלשה ואח"כ חבל נביאים? ואם המקום המצוין לו בכ"א בא בכוונה? ומה שנשא א' גדים וא' לחם וא' יין, ולמה נתנו לו השנים לחם ושאלו לו לשלום ולא הראשונים? ומ"ש שכאשר יבואו לך האותות עשה כל אשר תמצא ידך, מה רצה בזה?:

"בלכתך". באותות האלה רמז לו ענין העם אשר ינהיג ואיך יהיה יחס כל כת וכת מכתות המונהגים מעמו. כי נמצאו בין העם שלש כתות מפורדות, א] אנשים ההמונים החיים חיי הבהמה, בלתי עובדים את ה' ולא משכילים באמתותו, וכל מגמתם הוא רק גויתם ואדמתם, ויען שהם הרבים כי רוב העם הם המוניים, א"ל כי אותם יפגוש ראשונה בדרכו והכנתו אל המלוכה, אמר "בלכתך היום מעמדי ומצאוך שני אנשים", כי הם נפרדים לשני מחנות, יש הנמשכים אחר כח המתאוה לאכול ולשתות ולהתעדן, ויש הנמשכים אחר כח המתעורר לאסוף הון ועושר וכדומה. והם עתה "עם קבורת רחל" ותפגוש אותם "בגבול בנימין בצלצח", רומז כי אנשים כאלה הם נמצאים עם קבורת רחל, כי הנשמה האלהית אשר בקרבם אשת חיל היפה בנשים הנרמזת ברחל (כי ידוע ששורש הנשמה היא ממדה ידועה הנקראת בפי האלהיים בשם רחל) היא קבורה תוך רגבי אדמה שהוא תחת ממשלת הבשר והגויה. וגם עת יפגשוך לא ימשכו אחריך להכנס בגבולך שהוא שבט בנימין, רק יעמדו בגבול בנימין מן הצד, והם לא ישאלו לך לשלום כמו הכת הב', וכ"ש לא יתנו לך שתי לחם שהוא שי ומנחה, וכמ"ש (פסוק כז) ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה. כי הכת הזאת הם רחוקים מחברתך כי הם קרובים אל בע"ח נושאי סבל כמוהם שהם הגמל והאתונות, רק בכ"ז לא יזיקו לך, ולא יחשו מלבשרך בדבר האתונות כי נמצאו. בשגם שענין האתונות מתיחס עמהם, שהם עמהם במדרגה:

(ג) "וחלפת משם והלאה". הנה תפנה מן הכת הזאת אל כת יותר מעולה, והם היוצאים מגדר הבהמיים אל מדרגת האנשים אשר יעסקו בעבודת ה': "עולים אל האלהים בית" "אל". להקריב קרבנות, ושם "ימצאוך שלשה אנשים". ר"ל כי בין הכת העוסקים בעבודה יש שלשה מינים, א] יש העוסק בעבודת ה' לשם ה' לריח ניחוח בלבד, שלא לפניה אחרת חיצונית, וזה האחד "נשא שלשה גדיים", שמגמתו להקריב גדי עזים בלבד, ויען שנפש האדם כלולה מג' כחות שהיא הצומחת והחיונית והמשכלת, צייר שנושא שלשה גדיים להקריב שלשה חלקי נפשו לפני ה'. ויש העובד על כוונת הנאת עצמם, שהוא להשיג ע"י עבודתו רצון מה' לתת לו חית ידו וצרכיו ההכרחיים, שזה הגם שעובד את ה' הוא עובד את עצמו ג"כ, ונושא שלשה חלקי נפשו וישפכם לפני ה' על "שלשת ככרת לחם" ומזון. ויש הגרוע מכולם העובד את ה' לבעבור ישיג עושר ומותרות ותענוגים שכר עבודתו, שזה הנמלץ בהנושא "נבל יין". ועכ"פ כל שלשה המינים מהכת הזאת הם פונים בעבודתם או בשאלת צרכיהם אל האלהים, והם יתחברו עמך "ושאלו לך לשלום", וגם "יתנו לך שתי" "לחם" שהוא הפקת צרכיך, ואתה "תקח מידם" כי יתמכוך להגן על שלומך ולמלאת צרכיך הגופנים:

(ה) "אחר כן תבוא (אל) גבעת האלהים". ששם ישב הארון: ("ושם נציבי פלשתים". רומז כי מהשפעת האלהיים האלה תזכה להכניע את הפלשתים, כמ"ש (יג, ג) ויך יהונתן את נציב פלשתים אשר בגבע): "ופגעת חבל נבאים ירדים מהבמה". שהיא כת שלישית אשר יצאו ממדרגת אנשים אל מדרגה שיקראו אלהיים, אנשים אשר התפשטו מכל עניני הבשר, עוסקים ברוחניות ובאלהות: "ולפניהם נבל ותף וחליל". משתדלים לעורר את הנפש האלהית אל שתחול עליה רוח הנבואה:

(ו) "וצלחה". הכת הזאת הם יסעדוך בענינים אלהיים, שע"י התחברותם, א] "וצלחה" עליך רוח ה', הוא רוח גבורה נפלאה כמ"ש המורה, שזה מדרגה ממדרגת רוה"ק שתחול רוח גבורה אלהית על איש אחד עד שלא יחת להציל קהל רב מהמון מחנות. ב] בענין נפשי, "והתנבית עמם". ואחר שתחול עליך ענין אלהי על שני חלקיך, "ונהפכת לאיש אחר", בגוף ובנפש:

(ז) "והיה כי תבאנה האותות האלה לך". שזה לך אות על העזר שתשיג מכל כתות העם, איש לפי כחו ומדרגתו: "עשה לך אשר תמצא ידך". אז לא תסמוך על עזר אחרים, רק על עזר האלהי אשר ילוה אליך, ע"ד (אבות פ"א מי"ד) אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני:

(ח) "וירדת". אח"כ תרד "לפני הגלגל", שהוא מה שהלכו שם לחדש המלוכה (שזה היה אחר שבאו האותות הנ"ל כפי מליצתם, שהוא אחר שנחלקו העם ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה וילכו אתו החיל אשר נגע אלהים בלבם): "והנה אנכי ירד אליך להעלות עלות". כמ"ש (יא, טו): "שבעת ימים". ר"ל ואחר שאפרד שם מאתך, אני מצוך שתשאר שם ותוחל שבעת ימים בל תעשה שום דבר מדעתך: "עד בואי אליך". בחזרה: "והודעתי לך את אשר תעשה". בענין מלחמת הפלשתים. וע"ז עבר שאול (כמו שית' לקמן סי' יד). ור"ל הגם שאמרתי לך עשה לך כל אשר תמצא ידך, מ"מ בגלגל אין לך רשות לעשות דבר בלעדי:

(ט) "ויהפך לו אלהים לב אחר". כי לב כל אדם לאדם הוא מוליך ומנהיג את כל כחות גויתו, אבל פלגי מים לב מלך הוא מנהיג לבב העם המתנהגים על ידו, ויהיה יחס לבותיהם אל לב מלכם כיחס כחות החיים אל הלב באיש הפרטי, כי לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפץ יטנו ואת לבות העם עמו. ובהיות לבו מולך על כחות גוויתו, ימלוך גם על הגוי כולו. ולב שאול נהפך עתה מהיותו מנהיג פרטי אל איש פרטי שהוא שאול, אל שיהיה מנהיג לאיש כללי שהוא עם ישראל: "ויבאו". וכן כל האותות באו לו ביום ההוא ולא נתעכבו ליום אחר:

(י) "ויבאו". ספר האות הג' בפרטות על שם מ"ש ויהי כל יודעו וכו': "ותצלח". כמו שפי' למעלה, א] רוח גבורה אלהית, ב] נבואה:

(יא) השאלות (יא) מה היה הוכוח בין העם ובין האיש שהשיב ומי אביהם? והלשון מורה שמ"ש על כן היתה למשל נסבב ע"י תשובת האיש ומי אביהם:

"ויהי כל יודעו". ר"ל כי ידוע שלהשגה הנבואיית צריך שתי הכנות, א] הכנה טבעיית, שיהיה מזגו וכח דמיונו מוכן ע"ז מלדה ומבטן ומהריון. ב] הכנה בחיריית, שיעסוק בהתבודדות ופרישות טהרה וקדושה ודומיהם. והם חשבו עוד כי ההכנה הטבעיית לא תצויר רק מאב לבן, כמ"ש (עדיות פ"ב מ"ט) האב זכאי לבנו בחכמה בכח וכו', ושעל כן תמצא יותר במי שאביו היה ג"כ נביא: "ויהי כל יודעו מאתמול שלשום". שראה שגם מתמול גם משלשום לא הכין א"ע אל הנבואה רק עסק בצרכי בית אביו, וראה שבכ"ז הנה "עם" "נביאים נבא", התפלא שתי פליאות, א] מצד שלא היה לו הכנה טבעיית מאביו, ועז"א "מה זה היה לבן קיש", הלא אביו אינו נביא. ב] מצד ההכנה הבחיריית "הגם שאול" "בנביאים", ר"ל וכי נמצא עד עתה בין הנביאים, הכי היה מכין א"ע ומתלמד לנבואה?:

(יב) "ויען איש משם". אולם איש אחד סתר דבריהם במה שחשבו שההכנה הטבעיית לא תהיה רק אם גם אביו היה נביא, שהגם שיחויב כפי הטבע שהדומה יוליד בדומה, מ"מ הנסיון מכחיש זה, כי "מי אביהם" של בני הנביאים האלה, הלא גם אבותיהם לא נבאו כי דבר ה' היה יקר בדור שלפני שמואל (כנ"ל ג, א), וא"כ אין פה דבר חדש רק מה שנבא בלא הכנה בחיריית: "על כן היה למשל הגם שאול בנביאים". רק זה החידוש שנבא בלא הכנה היה למשל אל כל מתנבא ובלתי מכין א"ע לנבואה, לא מה שהיה בן קיש:

(יג) "ויכל מהתנבות ויבא הבמה". היה בו הפך מבני הנביאים שהם ירדו מהבמה להתנבאות, ר"ל הכינו א"ע תחלה ע"י עבודה ותפלה עד חל עליהם הרוח עד שהעבודה בבמה היתה סבה לנבואה, ואצלו היה בהפך שע"י שחל עליו הרוח בא אל הבמה להתפלל ולעבוד ה', כי הרוח נשפע עליו מלמעלה בלא הכנתו והכינהו אל הקדושה ויראת ה':

(יד) השאלות (יד) למה מספר שאלת דוד שאול ותשובת שאול ללא צורך?:

"ויאמר דוד שאול". הוא הרגיש שא"א שינבא בלא איזה סבה, ואז כל בני הנביאים עמדו לפני שמואל וממנו שאבו רוה"ק כמדליק נר מנר, ולכן אמר "אן הלכתם". והשיב כי באמת היה לפני שמואל, אבל הליכתו אצלו לא היה בעצם, רק במקרה נמשך ע"י סבת אבדת האתונות, בענין שאין זה מספיק שע"י הליכה זו דרך ארעי ינבא:

(טו - טז) "ויאמר". חשב שיתגלה לו איזה סבה ע"פ גלגול הדברים שהיה ביניהם, אבל הוא העלים ממנו גוף הדבר מדבר המלוכה. ופי' "ואת דבר המלוכה לא הגיד לו", שאפילו הדברים הנמשכים מזה, כמו ענין שלש האותות שנתן לו, העלים ממנו:

(יז) השאלות (יז - כז) כבר שאל מהרי"א מדוע לא עזב זה לבחירת העם שיבחרו מי שייטב בעיניהם? ולמה אחר שבחר בו ה' וימשחהו צוה להפיל גורלות מה שלא היה כן לא בדוד ולא במלך אחר? ומ"ש אנכי העליתי את ישראל וכו' ואתם היום מאסתם וכו', ועתה התיצבו, הוא הפך המכוון. למה דבר שנית משפטי המלוכה שכבר אמרן למעלה (סי' ח)? למה הלך שאול לביתו והעם לביתם ולא בחר לו אנשי חיל כמו שעשה אח"ז?:

"ויצעק". אסף אותם המצפה אל ה'. וכבר נתן מהרי"א ג' טעמים מה שהיתה בחירת המלך ע"י ה' ולא ע"י מינוי העם לבד, א] שלא יפלו ביניהם קטטות ומריבות, כי כ"א יתנשא למלוך. ב] אחר שהמלך צריך שיהיה לבו נקי מגאוה וחמדה וכל תכונה רעה, לא יבחון לבבו רק הבוחן תעלומות לב. ג] שאם יהיה נבחר מן העם יהיה נכנע להם וישא פנים לאשר בחרו אותו, לא כן בהיותו בחיר ה':

(יח) "ויאמר". פי' מהרי"א שא"ל מאמר זה דרך התראה, דעו כי לא מרצוני אני בוחר לכם מלך ולא מצרככם אליו, רק מאשר בקשתם כן, מאשר מאסתם במלכות שמים: "אנכי". ר"ל אין לכם אמתלא כי תבקשו לכם מושיע אחר מבלעדי ה' מבלי יכולת ה' להושיע אתכם, כי הלא "אנכי" העליתי את ישראל ממצרים. ולא מאשר תחשבו שאחר יצ"מ נשתנה רצוני ולא אוסיף להושיע אתכם, כי כמו שהצלתי אתכם מיד מצרים כן "מכל הממלכות הלוחצים אתכם". וא"כ לא ה' הוא סר מהושיע ומלמלוך עליכם, רק:

(יט) "ואתם היום". אתם הממאסים במלכות שמים אשר עדיין "הוא מושיע לכם", כאז כן עתה: "מכל רעותיכם". הם רעות הבאות בסבת הטבע והמערכה: "וצרתיכם". הבאות ע"י צר ואויב (מה שהמלך לא יושיע נגד רעות טבעיים): "ועתה התיצבו". ר"ל לא מרצוני רק מפני רצונכם:

(כה) "משפט המלוכה". כבר בארתי (למעלה ח, ט) כי יש הבדל בין מש"ש את משפט המלך, שהוא המשפט שיקבע מרצונו בזרוע, ובין "משפט המלוכה" שהוא המשפט הראוי בכבוד המלך ומוראו כפי חק התורה, וע"ז נכתב בספר:

(כז) "ובני בליעל". כבר אמרנו שהמון העם כוונו לרעה, שמ"ש לשפטנו ככל הגוים חשבו שיפרוק מעליו עול תורה וימשוך ידו את לוצצים לנהגם בחקות העמים, ואחרי ראו שנבחר ע"פ ה' וכי התדבק את יראי ה' שזה אות שילך ביראת ה' כל הימים, אמרו "מה ישענו זה", אחר שלא יפיקו ממנו זדון לבבם. וכתב מהרי"א כי היה מהראוי שחוץ מבחירת ה' יבחרו אותו העם ג"כ ויסכימו כולם עליו. ואחר ראה שמקצתם בזוהו לא תפס עדיין מלוכה וילך לביתו, וגם העם הלכו לביתם, עד שסבב ה' התשועה לאנשי יביש גלעד שאז חדשו המלוכה ברצון כל העם, וז"ש (להלן יא, יד) לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה, פי' שימליכוהו שנית כרצונם: