מ"ג שמואל א יח יט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי בעת תת את מרב בת שאול לדוד והיא נתנה לעדריאל המחלתי לאשה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי בְּעֵת תֵּת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֗י בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת אֶת־מֵרַ֥ב בַּת־שָׁא֖וּל לְדָוִ֑ד וְהִ֧יא נִתְּנָ֛ה לְעַדְרִיאֵ֥ל הַמְּחֹלָתִ֖י לְאִשָּֽׁה׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

וַהֲוָה בְּעִידָן דִמְטָא לְמִתַּן יַת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד וְהִיא אִתְיְהִיבַת לְעַדְרִיאֵל דְמִמְחוֹלַת לְאִתִּי:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בעת תת" - כשהגיע זמן שקבעו לתתה לו ובעוד שהיו מתעסקים לתתה לו נתגלגל הדבר ונתנה לעדריאל

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ויהי בעת תת" - כאשר הגיעה העת שקבע לתת את מרב לדוד והיא נתנה על ידי עצמה לעדריאל וקבלה ממנו קדושין בלא דעת אביה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויהי". רק שבעת התעסקו לתת לו את מירב, קרה מקרה כי נתנה לעדריאל, שהתקדשה שלא מדעת אביה כי גדולה היתה, וחז"ל (שם) פליגי אם קדושי דוד למירב היו קדושי

טעות כי קדשה במלוה של העושר שהובטח מעם שאול ואינה מקודשת, ור"י סבר שהיו קדושין גמורים כי קדשה בהנאת מחילת מלוה, ונתנה לעדריאל בעבירה, ואת מיכל נשא אחר מיתת מירב. בין כך וכך מחל דוד לשאול את העושר שהובטח לו, ולא נתן לו את מירב, ועז"א אחר זה ואנכי איש רש ונקלה, כי לא היה מגיע לו עוד דבר אצל שאול: