מ"ג שמואל א יד טו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותהי חרדה במחנה בשדה ובכל העם המצב והמשחית חרדו גם המה ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתְּהִי חֲרָדָה בַמַּחֲנֶה בַשָּׂדֶה וּבְכָל הָעָם הַמַּצָּב וְהַמַּשְׁחִית חָרְדוּ גַּם הֵמָּה וַתִּרְגַּז הָאָרֶץ וַתְּהִי לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתְּהִי֩ חֲרָדָ֨ה בַמַּחֲנֶ֤ה בַשָּׂדֶה֙ וּבְכׇל־הָעָ֔ם הַמַּצָּב֙ וְהַמַּשְׁחִ֔ית חָרְד֖וּ גַּם־הֵ֑מָּה וַתִּרְגַּ֣ז הָאָ֔רֶץ וַתְּהִ֖י לְחֶרְדַּ֥ת אֱלֹהִֽים׃


מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ותהי לחרדת אלהים" - המחנה היתה לחרדה גדולה כי כאשר ירצה להגדיל דבר מה סומכו למלת 'אל' כמו וענפיה ארזי אל (תהלים פ)

"ותרגז הארץ" - אמר בלשון גוזמא והפלגה

"המצב והמשחית" - המושל ואנשי המשחית גם המה חרדו עם כי מדרכם להיות אמיצי לבב 

מצודת ציון

"ותרגז" - ענין רעדה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ותהי". ועי"כ נתהוה "חרדה במחנה בשדה ובכל העם", ואח"כ "המצב והמשחית חרדו גם המה", כי אם היה בא לעומת מקום המצב לא היו חרדים, כי היו רואים כי

שנים המה, אבל בבואו באמצע בין המצב ובין המחנה ושם הכה חשבו המחנה שכבר נפל המצב והמשחית אחר שהניחום לעבור מגבולם והלאה, ועי"כ חרדה המחנה, ומתוך חרדת המחנה חרדו גם המצב עד "שרגזה הארץ" בכלל. ומבאר כי באמת "ותהי לחרדת אלהים", לא היתה חרדה טבעיית, רק ה' הפיל עליהם פחד וחרדה: