מ"ג שמואל א ו ד


<< · מ"ג שמואל א · ו · ד · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמרו מה האשם אשר נשיב לו ויאמרו מספר סרני פלשתים חמשה עפלי [טחרי] זהב וחמשה עכברי זהב כי מגפה אחת לכלם ולסרניכם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמְרוּ מָה הָאָשָׁם אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ וַיֹּאמְרוּ מִסְפַּר סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים חֲמִשָּׁה עפלי [טְחֹרֵי] זָהָב וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב כִּי מַגֵּפָה אַחַת לְכֻלָּם וּלְסַרְנֵיכֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּאמְר֗וּ מָ֣ה הָאָשָׁם֮ אֲשֶׁ֣ר נָשִׁ֣יב לוֹ֒ וַיֹּאמְר֗וּ מִסְפַּר֙ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים חֲמִשָּׁה֙ עפלי טְחֹרֵ֣י זָהָ֔ב וַחֲמִשָּׁ֖ה עַכְבְּרֵ֣י זָהָ֑ב כִּֽי־מַגֵּפָ֥ה אַחַ֛ת לְכֻלָּ֖ם וּלְסַרְנֵיכֶֽם׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

וַאֲמַרוּ מַה קֻרְבַּן אֲשָׁמָא דְנָתִיב קֳדָמוֹהִי וַאֲמַרוּ מִנְיַן טוּרְנֵי פְלִשְׁתָּאֵי חַמְשָׁא טְחוֹרֵי דַהֲבָא וְחַמְשָׁא עַכְבְּרֵי דַהֲבָא אֲרֵי מְחָתָא חֲדָא שַׁוְיָא לְכוּלְהוֹן וּלְטוּרְנֵיכוֹן:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"סרני פלשתים" - חמשה הם כמה שנאמר (ביהושע יג ג) העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"עכברי" - שם מין שרץ

"מגפה" - ענין מכה 

מצודת דוד

"לכולם" - לכל העם ולהסרנים וכולכם צריכים כפרה

"וחמשה עכברי" - כי העפולים היו דומים בצד מה לדמות עכברים ולזה אמר להשיב גם חמשה עכברי זהב לכפר על העם חמשת האומות שבארץ פלשתים

"מספר" - כפי מספר סרני פלשתים שהם חמשה ככה תשיבו חמשה עפולים עשוים מזהב

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויאמרו". לעומת שתפסו בלשונם כי השב תשיבו לו אשם, שלשון השבה לא יצדק רק אם משיב הדבר בעצמו שבו אשם (כמ"ש (במדבר ה, ז) והשיב את אשמו בראשו, שמשיב

הרעות שגזל, כי על הבאת מנחה וזבח היה צ"ל תביאו אשם), שאלו מה האשם אשר נשיב, איך יצויר השבת האשם והחטא בעצמו, ולא יתכן לאמר שנשיב אשם רק שנביא אשם:

"ויאמרו". בארו להם כי אחר שהיתה המכה בצורת טחורים ועכברים, בהכרח יש להמכה איזה יחס עם החטא, כי החטא והעון הוא עצמו יתלבש בצורת המשחית להעניש את החוטא כנודע, ובהכרח כי האשם שלכם היה בצורה זאת ובאיכות זה כאילו בצורה זאת חטאתם נגד כבודו, ואם תשיבו הצורה הזאת המשחתת אל הקדושה, ובה תכבדוהו תחת אשר בה מריתם, בזה תשיבו לו את האשם אל הקדושה. ובארו שני ענינים, א] הכמות של האשם, שיהיה מספרו "חמשה וחמשה". ב] האיכות, שיהיו "עפלי זהב ועכברי זהב". ופי' תחלה טעם מספר חמשה, "כי מגפה אחת לכלם ולסרניכם", ר"ל במספר זה תורו כי הסרנים השוו עם כל העם במכה אחת, לכן יהיה המספר חמשה נגד חמשת הסרנים, ויהיה כפול חמשה טחורים שהם גדולים נגד הסרנים, וחמשה עכברים שהם קטנים נגד העמים שתחת ממשלתם, שכל עם יביא עכבר אחד (ולמ"ש המפ' שהעכברים היו משחיתים את יבול הארץ, היה צורת הטחורים נגד המכה ששלט בפרי אדמתם):

<< · מ"ג שמואל א · ו · ד · >>