מ"ג שמואל א ב לא

מקראות גדולות שמואל א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הנה ימים באים וגדעתי את זרעך ואת זרע בית אביך מהיות זקן בביתך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְגָדַעְתִּי אֶת זְרֹעֲךָ וְאֶת זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ מִהְיוֹת זָקֵן בְּבֵיתֶךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הִנֵּה֙ יָמִ֣ים בָּאִ֔ים וְגָֽדַעְתִּי֙ אֶת־זְרֹ֣עֲךָ֔ וְאֶת־זְרֹ֖עַ בֵּ֣ית אָבִ֑יךָ מִֽהְי֥וֹת זָקֵ֖ן בְּבֵיתֶֽךָ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

הָא יוֹמַיָא אָתָאן וְאֶקְטוֹף יַת תְּקוֹף דַרְעָךְ וְיַת תְּקוֹף דְרַע בֵּית אָבוּךְ מִלְמֶהֱוֵי סִיב בְּבֵיתָךְ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וגדעתי את זרועך" - החוזק שיש לכם בביתי שאתם אומרים ואם לא לקחתי בחזקה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

(לא - לב) השאלות (לא) למה כפל מהיות זקן בביתך, ואמר שנית (פסוק לב) ולא יהיה זקן בביתך, ושלישית (פסוק לג) וכל מרבית ביתך ימותו אנשים. ומ"ש והבטת צר מעון, נדחקו בפירושו. ומ"ש ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי, אינו קללה לפי הסברא:

"הנה ימים באים". חרץ ענשו בג' דברים, א] שיוקח (כבודי) [כבודו], ב] שידל מעשרו ופרנסתו, ג] קוצר ימי בניו. על הא' אמר "וגדעתי את זרעך מהיות זקן בביתך", ר"ל הזרוע שהיה לך במה שהיית זקן (פי' שופט ישראל), אגדע כחך זה ולא יהיה מביתך שופט וזקן ונשיא ישראל, וכ"פ חז"ל בסנהדרין (יד). ב] על דלדול פרנסתו אומר "והבטת צר מעון", תביט תמיד ותראה שה"מעון" שהוא הביהמ"ק יהיה צר לפניך ממצוא בו חית ידך, וזה יהיה "בכל אשר ייטיב את ישראל", כוונתו שגם בעת שתתרבה הטובה על ישראל כמו שהיה בימי שלמה בכ"ז לא תרויח בטובתם, רק תביט צר ומצוק. ג] על קוצר חיי בניו אמר "ולא יהיה זקן בביתך כל הימים", זקן ממש:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וגדעתי" - אכרית חוזק ממשלתך

"מהיות זקן" - רצה לומר מושל ושר כי המושלים והשרים נקראו זקני העם

מצודת ציון

"וגדעתי" - אכרית כמו (דברים ז ה)ואשריהם תגדעון

"זרועך" - ענין חוזק כי החוזק היא בזרוע