מ"ג שמואל א ב ל

מקראות גדולות שמואל א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לכן נאם יהוה אלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם ועתה נאם יהוה חלילה לי כי מכבדי אכבד ובזי יקלו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לָכֵן נְאֻם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר אָמַרְתִּי בֵּיתְךָ וּבֵית אָבִיךָ יִתְהַלְּכוּ לְפָנַי עַד עוֹלָם וְעַתָּה נְאֻם יְהוָה חָלִילָה לִּי כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לָכֵ֗ן נְאֻם־יְהֹוָה֮ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אָמ֣וֹר אָמַ֔רְתִּי בֵּֽיתְךָ֙ וּבֵ֣ית אָבִ֔יךָ יִתְהַלְּכ֥וּ לְפָנַ֖י עַד־עוֹלָ֑ם וְעַתָּ֤ה נְאֻם־יְהֹוָה֙ חָלִ֣ילָה לִּ֔י כִּֽי־מְכַבְּדַ֥י אֲכַבֵּ֖ד וּבֹזַ֥י יֵקָֽלּוּ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

בְּכֵן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל מֵימַר אֲמַרִית בֵּיתָךְ וּבֵית אָבוּךְ יְשַׁמְשׁוּן קֳדָמַי עַד עַלְמָא וּכְעַן אֲמַר יְיָ קוּשְׁטָא אִינוּן דִינַי אֲרֵי לְדִמְיַקְרִין קֳדָמַי אַיְקַר וְדִמְבַסְרִין עַל שְׁמִי יִתְשָׁטוּן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אמור אמרתי" - שני פעמים פסקתי גדולה לבני איתמר בבני גרשון ובבני מררי נאמר (במדבר ד כח לג) ביד איתמר בן אהרן הכהן ועלי מבני איתמר היה זו ראיתי במדרש שמואל ולשון הגון מזה שמעתי

"אמור אמרתי ביתך ובית אביך וגו'" - מתחלה נתתי כהונה גדולה לאלעזר הכהן שנאמר (שם כ כו) והפשט את אהרן את בגדיו וגו' ובימי פלגש שפקרו ישראל ברוב המצות ומי גרם להם פנחס וכיוצא בו שהיה להם לסבב מעיר אל עיר ולהוכיחם נטלתי הכהונה גדולה מהם ונתתיה לך שמבני איתמר אתה ואמרתי יתהלכו לפני עד עולם שכשפוסקין לו גדולה לאדם פוסקין לו ולדורותיו עד עולם

"כי מכבדי אכבד" - את בני פנחס שכבד אותי בשטים (שם פרק כה יא) וכן היתה בימי שלמה כשנבנה בית המקדש (מלכים-א ב כז) ויגרש שלמה את אביתר מהיות כהן לה' כדבר ה' אשר דבר אל בית עלי ונעשה צדוק כהן גדול תחתיו שהיה מבני פנחס שכן נתייחסו בדברי הימים (א ו לח)

"ובוזי יקלו" - מאליהם משאסתלק מהם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ל) "לכן". הנה עד עתה "אמור אמרתי" וחשבתי בלבבי, יען שהוא "ביתך", שאתה ראש אלפי ישראל, ויען שהוא "בית אביך" בית אהרן הכהן, "לכן" "יתהלכו לפני", יהיו צדיקים ההולכים לפני ה' תמיד (כמ"ש (בראשית יז, א) התהלך לפני והיה תמים), ומפני זה יתקיימו בגדולתם "עד עולם". אולם "עתה", שלא היה כפי מחשבתי וסרו מעבודתי: "חלילה לי".

להיות בריתי אתם: "כי מכבדי אכבד". כי הכבוד של עובדי ה' אינו ענין מקרי רק השגחיי, שמצד שהם מכבדים אותי כן אכבד אותם, וממילא כי "בוזי" אשר אסיר השגחתי מאתם ולא אכבדם, "יקלו" מאליהם, אחר שמנעתי את כבודי מאתם:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ובוזי" - הם בני עלי שביזו את המקום יקל כבודם וכן היה בימי שלמה כי גירש את אביתר מכהן לה' שהיה מזרע עלי (מלכים-א ב כז) וכיהן צדוק תחתיו (שם פסוק לה) שהיה מזרע פינחס

"כי מכבדי" - מי שהיה מכבד אותי אכבדו גם אני רצה לומר אחזיר שמוש הכהונה לבני פנחס בן אלעזר שכיבד אותי בשטים בקנאו את קנאתי

"יתהלכו לפני" - רצה לומר ישמשו בכהונה גדולה

"ובית אביך" - הם בני איתמר

מצודת ציון

"חלילה" - חולין וגנאי

"יקלו" - הוא הפך הכבוד

<< · מ"ג שמואל א · ב · ל · >>