פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות שיר השירים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אני חבצלת השרון שושנת העמקים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲנִי֙ חֲבַצֶּ֣לֶת הַשָּׁר֔וֹן שֽׁוֹשַׁנַּ֖ת הָעֲמָקִֽים׃

תרגום (כל הפרק)

אמרת כנשתא דישראל בעדן דמשרי מרי עלמא שכינתיה ביני אנא מתילא לנרקום רטיב מגינתא דעדן ועובדי יאין כורדא דבמישר גנוניתא דעדן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חבצלת" - היא שושנה.

"שושנת העמקים" - נאה משושנת ההרים, לפי שמרטבת תמיד, שאין כח החמה שולט שם.

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

הפעם הראשונה

"חבצלת" - יש אומרים שהוא ורד, ויש אומרים שהוא צמח אחר נכבד יש לו ריח טוב, ועינו כעין שחרות. "שושנת" - יש אומרים שהוא צמח לבן, ויש לו ריח טוב, והוא חם מאד עד שריחו יכאיב הראש, ויתכן להיותו כן, יהיה פירושו מן שש, כי לעולם היא ששה עלים לבנים, גם בתוכו כדמות בד סעיפים ארוכים גם הם ששה, ויהיה פירוש (שיר השירים ה יג): "שפתותיו שושנים" בריח, לא בעין.

הפעם השנית

"אני" - לכן אני עתה בחוץ כמו חבצלת השרון, ואין מריח.

הפעם השלישית

לכן אני עתה כמו חבצלת שהיא בשרון, שהיא מקום מישור, כל אדם ישיגנה, וכשושנה בעמק, רגל תרמסנה, ואני מתפחדה.

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אני חבצלת השרון" - אמרו רז"ל "אין שרון אלא שירה, שרה למי שברא את העולם".

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

משל:

(א) "אני". הרעיה אומרת, אני דומה כחבצלת הגדלה בשרון וכשושנה הגדלה בעמקים, [חבצלת הם הצמחים ששרשם מתחת לארץ דומה לבצל שאין להם ריח חזק ועל ראשם פרח יפה מאד דרכו להפתח לפני השמש ולנטות אחריו ולהסגר בשקיעת השמש. והוא גדל ומצליח רק בשרון לפני השמש, והשושנה היא בעל ריח טוב. ודרכה להפליט הריח שקלטה בעת שקיעת השמש, ולכן היא מצלחת בגדולה וריחה בעמקים ותחת הצללים] ר"ל אני אוהבת המנוחה לשבת בשרון ולפתוח פרחי היפים לפני השמש הזורחת שם. ר"ל לתת את דודי לפני דודי הזורח כשמש בשרון בערבה ומופיע אורו עלי, ואז יתראה יפיי ופרחי היפים. אמנם אחרי שובי אל העמק תחת הצללים [שזה אצלה דמות אל חדרי שלמה ששם היא כלואה בעמקים רחוקה מן שמש דודה הזורח על פרחיה] אז אפליט הריח הטוב שקבלתי מן השמש. ואני דומה כשושנה שפולטת ריחה בעמק תחת הצללים. ר"ל שאז ירגישו בנות ירושלים שכנותי בטוב ריחי מוסרי ומדותי הטובות:

מליצה:

(א) "אני". הנפש אומרת אני דומה כחבצלת הגדלה בשרון וכשושנה הגדלה בעמקים ר"ל כי בבחינה זו אשר אפשוט שלמותי הצואים ואצא מן העמק והחורים שהיא השכונה בגויה אל השרון להתחמם נגד אור השמש הגדול שהוא אור ה' הזורח עלי אני דומה כחבצלת השרון שפותחת פרחיה כפתוריה וקנותיה לבלוע אור השמש ותטה אחריו ואז תתראה ביפיה והדרה, כן עת תזרח עלי השמש האלהות תתפשט הנפש ותוציא פרחיה הרוחנים ותגלה זרועיה שהיא האלהות הצפון בה ואז תתראה בהדרה והוד תפארתה. אולם בסור כבוד ה' מעליה ובהשקע השמש הגדול שאז תסגר פרחיה ותקמץ פיה וזרועיה האלהיים מתקבצים אל תוכה לא יתראו החוצה והיא תשוב אל העמק שהיא הגויה אז תפלט הריח הטוב והרוחניות שקבלה מן האור הגדול ושכניה שהם כחות הנפשיות הנתלות בחומר בנרדי בשמיה יתבשמו וישימו בכליהם ללמוד ממנה דרכי ה' והנהגתו חכמתו וחסדיו ואז תדמה כשושנת העמקים אשר תפלט ריחה תחת הצללים [ובזהר אמור דף ק"ז: בקדמיתא חבצלת בזמנא דבעיא לאזדווגא במלכא אקרי חבצלת בתר דאזדווגת ביה במלכא באינון נשיקין אקרי שושנה דכתיב שפתותיו שושנים שושנת העמקים דהיא שנית ומשניאת גונאה זמנין לטב וזמנין לביש]:

הגאון מווילנה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אני חבצלת השרון" - פירוש חבצלת ושושנת ביאורם שהם עצם אחד, אפס יבדלו לפי מקומות מושבותיהם, אם היא עומדת בשרון שהיא מקום מיושר ומגולה לעין השמש, אז היא יבשה ותשתנה לירקון שהיא בעל משכב השמש, וכשהיא עומדת בעמקים, ואין מגיע לה השמש, אז היא לחה ומליאה ועומרת במראיתה וגוונה צח ואדום.

מדרש רבה (כל הפסוק)


א.

אני חבצלת השרון אמרה כנסת ישראל: אני היא וחביבה אני, אני שחבבני הקדוש ברוך הוא משבעים אומות. חבצלת השרון שעשיתי לו צל על ידי בצלאל. דכתיב: (שמות ל"ז) ויעש בצלאל את הארון. השרון שאמרתי לפניו שירה על ידי משה. דכתיב: (שמות ט"ו)אז ישיר משה ובני ישראל. דבר אחר: אני חבצלת השרון אני היא וחביבה אני. אני היא שהייתי חבויה בצלן של מצרים, ולשעה קלה כנסני הקדוש ברוך הוא לרעמסס, והרטבתי מעשים טובים כשושנה, ואמרתי לפניו את השירה. שנאמר: (ישעיה ל') השיר יהיה לכם, כליל התקדש חג. דבר אחר: אני חבצלת השרון אני היא וחביבה אני. אני היא שהייתי חבויה בצלו של ים, ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנה, והראיתיו באצבע מנון עבורי. שנאמר: (שמות ט"ו) זה אלי ואנוהו. דבר אחר: אני חבצלת השרון אני היא וחביבה אני. אני היא שהייתי חבויה בצלו של סיני, ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנה, בידי ולבי ואמרתי לפניו: (שם כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. דבר אחר: אני חבצלת השרון אני היא וחביבה אני. אני היא שהייתי חבויה ודמוסה בצלן של מלכיות, למחר כשיגאלני הקדוש ברוך הוא מצלן של מלכיות, אני מרטבת כשושנה ואומרת לו שיר חדש. שנאמר: (תהילים צ"ח) שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה, הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו.

ר' ברכיה אמר: הפסוק הזה המדבר אמרו. אמר המדבר: אני מדבר וחביב אני, שכל טובות שבעולם חבויין בי. שנאמר: (ישעיה מ"א) אתן במדבר ארז שטה. נתנם לי הקדוש ברוך הוא, שיהו שמורים בי, וכשהקדוש ברוך הוא מבקשם ממני, אני מחזיר לו פקדונו בלא חסרון, ואני מרטיב מעשים טובים ואומר לפניו שירה. שנאמר: (שם ל"ה) יששום מדבר וציה. משום רבנן אמרו: הארץ אמרה אותו, אמרה אני היא וחביבה אני, שכל מתי העולם חבויין בי, שנאמר: (ישעיה כ"ו) יחיו מתיך נבלתי יקומון. לכשיבקשם הקדוש ברוך הוא ממני, אחזירם לו וארטיב מעשים טובים כשושנה. ואומרת שירה לפניו, שנאמר: (שם כ"ד) מכנף הארץ זמירות שמענו.

רבי יודן ורבי אליעזר - רבי יודן אמר: אני חבצלת לא היא חבצלת ולא היא שושנה, אלא כל זמן שהיא קטנה, הוא קורא אותה חבצלת הגדילה, קורא אותה שושנה חבצלת. ולמה נקראת חבצלת? שחבויה בצלה. אמר רבי אליעזר: משל את הצדיקים במשובח שבמינים, ובמשובח שבאותו המין. המשובח שבמינים, כשושנה. ובמשובח שבאותו המין שושנת העמקים. ולא כשושנת ההר שנוחה להכמש, אלא כשושנת העמקים, שמרטבת והולכת. של את הרשעים במגונה שבמינים, ובמגונה שבאותו המין. מגונה שבמינים, כקש לפני רוח. אם תאמר כמוץ שבבקעה, כבר יש בו לחלוח, אלא ורדף המוץ הרים לפני רוח. רבי אבא בר כהנא אמר: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: אני היא וחביבה אני, שנתונה בעמקי הצרות, וכשידלני הקדוש ברוך הוא מהצרות, אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה לפניו. הדא הוא דכתיב: (שם כ"ו) ה' בצר פקדוך. אמרה כנסת ישראל: בשעה שאת מעמיק עיניך בי, אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה. הדא הוא דכתיב: (תהילים ק"ל) שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'. רבנן אמרין: כנסת ישראל אמרתהו, אמרה כנסת ישראל: אני היא וחביבה אני, שאני נתונה בעמקי גיהנם, וכשיגאלני הקדוש ברוך הוא ממעמקיה. הדא הוא דכתיב: (שם מ') ויעלני מבור שאון. אני מרטבת מעשים טובים ואומרת לפניו שירה. הדא הוא דכתיב: (שם) ויתן בפי שיר חדש. אתיא דרבנן כההיא דאמר ר' אלעזר המודעי: עתידים שרי אומות העולם לעתיד לבא, שיבואו לקטרג את ישראל לפני הקדוש ברוך הוא ואומרים: רבונו של עולם! אלו עבדו עבודת כוכבים ואלו עבדו עבודת כוכבים, אלו גלו עריות ואלו גלו עריות, אלו שפכו דמים ואלו שפכו דמים. מפני מה אלו יורדין לגיהנום ואלו אין יורדין? והקדוש ברוך הוא משיב להם ואומר: אם כן הוא ירדו כל העמים עם אלהיהם לגיהנום. הדא הוא דכתיב: (מיכה ד') כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו. אמר ר' ראובן: אלו לא היה הדבר כתוב, אי אפשר לאומרו, כביכול: (ישעיה ס"ו) כי באש ה' נשפט ה' שופט אין כתיב כאן, אלא נשפט, הוא שאמר דוד ברוח הקדש: (תהילים כ"ג) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי. דבר אחר: שבטך, אלו היסורין. ומשענתך, זו תורה. המה ינחמוני וגו'. יכול בלא יסורין? תלמוד לומר: "אך". יכול בעולם הזה? תלמוד לומר: (שם) אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים.