כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמרו ירשת פליטה לבנימן ולא ימחה שבט מישראל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמְרוּ יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֣אמְר֔וּ יְרֻשַּׁ֥ת פְּלֵיטָ֖ה לְבִנְיָמִ֑ן וְלֹא־יִמָּחֶ֥ה שֵׁ֖בֶט מִיִּשְׂרָאֵֽל׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

וַאֲמַרוּ יְרוּתַת שְׁזֵיבְתָּא לִבְנֵי בִנְיָמִן וְלָא יִתְמְחֵי שִׁבְטָא מִיִשְׂרָאֵל:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ירושת פליטה" - נחלת השבט נשארה ריקנית הבו עצה שיולידו בנים ויחזיקו בנחלתם הפליטה הנשארת ולא ימחה שבט מישראל

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"פליטה" - שארית

"ימחה" - ענין מחיקה כמו (שמות לב לג)אמחנו מספרי 

מצודת דוד

"ויאמרו" - השיבו כל העדה ואמרו הלא ירושת הפליטה מיבש גלעד הם הבתולות שהחיו הלא לבנימן נתנום ולא יהיה אם כן עוד נמחה השבט כי הם יולידו בנים ובנות

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויאמרו". אבל חזרו ואמרו שאין זה טענה, כי זה היה צודק אם לא היו מוצאים שום תקנה והיה כל השבט נמחה, שזה היה פגם וחסרון לכלל האומה, ואז היה להם פתח

לשבועתם שבודאי לא נשבעו ע"ד למחות השבט כולו. לא כן עתה, הלא "ירשת פליטה לבנימין", כבר יש לבנימין ירושת פליטה ע"י שלקחו ד' מאות נערות מיושבי יבש גלעד, שמהם יצא פליטה ויורש נחלה, וממילא "לא ימחה שבט מישראל", וא"כ אין להשבועה פתח וחרטה. ובזה הוציאו הפסק "ואנחנו לא נוכל לתת להם נשים מבנותינו" "כי נשבעו בני ישראל", ואין היתר לשבועתם: