<< · מ"ג רות · ב · טז · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וגם של תשלו לה מן הצבתים ועזבתם ולקטה ולא תגערו בה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לָהּ מִן הַצְּבָתִים וַעֲזַבְתֶּם וְלִקְּטָה וְלֹא תִגְעֲרוּ בָהּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְגַ֛ם שֹׁל־תָּשֹׁ֥לּוּ לָ֖הּ מִן־הַצְּבָתִ֑ים וַעֲזַבְתֶּ֥ם וְלִקְּטָ֖ה וְלֹ֥א תִגְעֲרוּ־בָֽהּ׃

תרגום (כל הפרק)

וְאַף מִתָּר תַּתִּירוּן לַהּ מִן אֲסִירַיָּא וְתִשְׁבְּקוּן לְמִהְוֵי צָבְרָא וְלָא תִנְזְפוּן בַּהּ:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וגם של תשלו – שכח תשכחו. עשו עצמכם כאילו אתם שוכחים. תרגום – כל שגגה שלותא, וכן על השל. דבר אחר: לשון – כי ישל זיתך. צבתים – עמרים קטנים. יש דוגמתו בלשון המשנה: מצאן צבתים או כריכות.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(טז) "וגם של תשלו לה מן הצבתים", שתניחו צבתים בתורת שכחה כדי שתקח אותם, ואמר ועזבתם כי צבתים אלה חייבים בתו"מ אחר שבאמת אינם שכחה עז"א תקנה שיפקירו אותם והפקר פטור מתו"מ, ולקטה ולא תגערו בה, ר"ל ובכל אופן שתלקט לא תגערו בה אף שתלקט שלא כדין, ובזה כלל הכל שתוכל לקחת כאות נפשה כי כונתו לפרנסה בכבוד:

 

<< · מ"ג רות · ב · טז · >>