מ"ג קהלת · י · א · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
זְב֣וּבֵי מָ֔וֶת יַבְאִ֥ישׁ יַבִּ֖יעַ שֶׁ֣מֶן רוֹקֵ֑חַ יָקָ֛ר מֵחׇכְמָ֥ה מִכָּב֖וֹד סִכְל֥וּת מְעָֽט׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"זבובי מות יבאיש יביע וגו'" -

כגון בימי החורף, שאין בזבובין כח והם קרובים למות, גם אם בא לתוך שמן רוקח ומתערב בבשמים - הוא מבאישו והוא מעלה קצף שקורין אשקומ"א בלע"ז ונראה בו כמין אבעבועות, וזה משמעו של יביע; הרי דבר קל שהפסיד דבר חשוב.

כך, יקר מחכמה ומכבוד הסכלות מעט, שהרי הכריע את כולם: הרי שהיה אדם זה שקול במחצה עבירות ומחצה זכיות, ובא ועבר עבירה אחת והכריעתו לכף חובה, נמצאת סכלות זה, שהוא דבר מועט, יקר ושוקל וכבד יותר מכל החכמה והכבוד שהיה בו, שהרי הכריע את כולם.

"יקר" - לשון כובד הוא, כבד ושקול יותר מן החכמה וכבוד שבו.

ומדרש אגדה מושלים יצר הרע ל "זבובי מות", "יבאיש יביע" שם טוב, שהוא ערב מ"שמן רוקח".

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(א) זבובי מות - נמצא בכל המקרא לשון יחיד במקום רבים במקומות רבים והנכון בעיני שדרכם דרך קצרה זבובי מות יבאיש עניינו כל זבוב יבאיש במקומו כמו בנות צעדה עלי שור כל בת צעדה כל אחת ואחת במקומה ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו צפנה כל אחד ואחד במקומו ויקח חזקיהו את הספרים ויקראהו קרא כל אחד ואחד לבדו ופי' הספר שהיו בו הדברים הכתובים במקרא. ומלת יביע קשה במקום הזה, יש מפרשים בה מן אבעבועות ולא אבה דקדוק הלשון כי שרש אבעבועות בעה מהפעלים שהלמ"ד שלהם איננו שלם וכמוהו מים תבעה אם נבעה בחומה נשגבה. והקרוב אלי היותו ממבוע כי דגשות הבי"ת להתבלע הנו"ן שהוא פ"א הפעל ויורה עליו נחל נובע. והענין כי הזבובים המתים יבאישו שמן רוקח שאין למעלה מריחו הטוב ולא יפסק הביאוש כי הזבובים יביעוהו, ויהיה פועל יצא:

ודע כי יקר - הקמוץ הוא תואר השם ומלת יקר בשו"א תחת היו"ד הוא שם כמו כבוד ולעולם הוא קמוץ והוא שוה במקום המוכרת והסמוך, כמו בגדי השרד, וכל יקר ראתה עינו, ואת יקר תפארת גדולתו, ונקמץ הסמוך להפריד בינו ובין תאר השם הסמוך, יקר רוח איש תבונה, על כן יטעה האומר בתפילת ר"ה ולכבוד שמך יקר יתנו בקמצת היו"ד והאמת שהוא בשוא כמו וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן. וענין יקר בפסוק הזה הוא האדם. והענין, כמו הזבובים המתים יבאישו מהן השמן הרוקח, כן יש לאדם שהוא יקר מחכמה ומכבוד שיש בו סכלות מעט לחכם ישחית זכרו ויבאישנו, וזה הסכלות הוא חטא. וזה הפסוק דבוק בפסוק שלמעלה וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, גם חטא אחד לחכם הוא דבר קשה, הלא תראה ששלמה המלך נראה אליו המקום פעמים, ובנה מקום לכבוד השם, ונסבה ורחבה חכמתו למעלה מהקדמונים והאחרונים ולא נמצא עולתה בו; ובעבור חטא אחד שלא חפש על נשיו מה היו עושות והן בנו בית לאלהיהן מעושר שלמה, נכתב עליו כל מה שנכתב במקרא בדברי אחיה ונחמיה. ואל תתמה כי כל חטא הוא קטן וגדול לפי מעלת העושה, כענין בקרובי אקדש. ומה נכבד דרש קדמונינו ז"ל במלת וסביביו נשערה מאד, וכן נכתבו מלות קשות על גדולים משלמה המלך על דבר קל, ולא נעשה בזדון, רק אחרי סבבו הדבר:

מ"ג קהלת · י · א · >>