מ"ג קהלת יב ה
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי הלך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הספדים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסֹּפְדִים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
גַּ֣ם מִגָּבֹ֤הַּ יִרָ֙אוּ֙ וְחַתְחַתִּ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְיָנֵ֤אץ הַשָּׁקֵד֙ וְיִסְתַּבֵּ֣ל הֶֽחָגָ֔ב וְתָפֵ֖ר הָֽאֲבִיּוֹנָ֑ה כִּֽי־הֹלֵ֤ךְ הָאָדָם֙ אֶל־בֵּ֣ית עוֹלָמ֔וֹ וְסָבְב֥וּ בַשּׁ֖וּק הַסּוֹפְדִֽים׃
רש"י
"וחתחתים בדרך" - אימות וחתות הרבה בדרכים יש לו
"חתחתים" - לשון כפול הוא בתיבה כמו גלגלים קשקשים זלזלים
"וינאץ השקד" - לשון (שיר השירים ז) הנצו הרמונים שהרי האל"ף לא נקראת בה אמרו רבותינו זו קליבוסת הנק"א בלע"ז שעצם הירך תקוע בה ובזקנותו בשרו כחוש והעצם בולט כמו נץ האילן שהוא בולט
"השקד" - אילן של שקדים כלומר שתקפוץ הזקנה עליו כשקד זה הממהר להנץ לפני כל האילנות
"ויסתבל החגב" - אלו העגובות שתהיו עגבותיו דומות עליו כסובל משא כבד
"ויסתבל" - אישדריי"ד שורפיישי"ן בלע"ז
"ותפר האביונה" - חמדת תאות נשים שאינו נזקק לנשים לתשמיש אביונה תאוה כמו (דברים א) ולא אביתם (תהלים קיט) תאבתי לישועתךאבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
"גם מגבוה" - יש אומרים כי על הזקנים ידבר שאין להם כח לעלות אל המקום הגבוה ויאמרו כי וי"ו יראו נוסף ויש אומרים יראו שוקיו:
"וחתחתים" - כפול הפ"ה והלמ"ד כי העי"ן מובלע והוא מן תראו תחת כמו פחד:
"וינאץ השקד" - אמרו שהוא מן עלתה נצה והענין השיבה:
"ויסתבל החגב" - הקרסול ויש אומרים השקד הוא האבר ששיבתו אחר הראש והזקן ויסתבל החגב המבושים שימשכו למטה, ואחרים אמרו כי החי"ת במקום עי"ן גם זה הבל כי לאיתחלף אות באות חוץ מאותיות יהו"א בעבור שהם נראים פעמים ונעלמים, ותפר האביונה אמרו שהוא מן ולא אבה וענינו תאות המשגל ואמר ר' אדונים בן תמים המזרחי נ"ע כי אביונה כנוי לרוח בני האדם וכן דקדוקו אביון תואר השם לזכר, ואביונה לשון נקבה, ואם תצעירנה תהיה אביונה וכן מלת אמינון, וגשמו אומר, וזהו דקדוק עניות כי אין בלשון הקדש מלהשהקטינו כלל ואילו היה זה ביסוד הלשון להקטין יהיו נמצאים במקרא למאות ולאלפי' ואולם אמנון ואמינון שני שמות לאיש אחד כמו שלמה ושלמון אבשי אבישי אבנר אבינר ותוספת וי"ו בשמו כמו יתר ויתרו, ועתה אפרש הפסוק אחר שאמר וחשכו הרואות בארובות ולא יאכל ולא ישמע קולו איך יחזור לאחור לאמר גם מגבוה יראו ודבר השיבה אכן הוא בענין אחר וכן הוא גם מגבוה יראו מחשבותיו שהרוח חושבת שהיא נוסעת והולכת אל מקום גבוה ותפחד מן הדרך וסוף הפסוק יורה כי הולך האדם, ומלת ינאץ הוא באל"ף והיא כמו וינאץ בזעם אפו שהוא כמו וימאס אף על פי ששניהם משני בנינים והשקד הוא תואר השם במשקל והיה דשן ושמן וענינו שומר מתכונת הגוף כענין שקדו שמרו שוא שקד שומר וכן נמר שוקד על עריהם וענינו מואס לשקוד:
"ויסתבל החגב" - שהוא קל קל וחומר הגוף ותי"ו ויסתבל מבנין התפעל והתאחר כמנהג כל סמ"ך ושי"ן כמו מסתולל משתולל, ותפר האביונה ידוע כי מלת הפיר לעולם היא יוצאת והענין תפר היועצת מועצותיה והיא הרוח וזה דקדוק הלשון כבר באר רבי יהודה בר דוד נ"ע בעל הדקדוק כי מלת קם ושב וחביריהם שרשם משלשה אותיות והאמצעי יו"ד ויורה עליוקים דברי הפורים ומלת בינה כמו שבתם וקימתם והבין כמו הקים, ובנת לרעי כמו קמת, ותואר הש' קם כמו הנני שב שבות והשלם קים ועל משקל גנב ולנקבה קיימת ובה"א קימה מלרע, אושב לענין אביונה ואמר כי האל"ף נוסף כאל"ף אקדח, באזרועך, והאזניחו ותהיה זאת המלה תואר מבינה והוא כנוי לרוח בעלת הבינה:
"אל בית עולמו" - הוא הקבר והוא הבית שידור שם לעולם ויש עולם קצוץ כמו וישב שם עד עולם ועבדו לעולם:
"וסבבו בשוק" - כשיוליכו אותו ישאוהו על כתף יסבלוהו: