פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות קהלת


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַֽחׇכְמָ֖ה תָּעֹ֣ז לֶחָכָ֑ם מֵֽעֲשָׂרָה֙ שַׁלִּיטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ בָּעִֽיר׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"החכמה תעוז לחכם" - לפי שאמר אל תרשע הרבה אם רשעת מעט אל תוסף עליו אלא פשפש במעשיך ותהא תוהא על החטא אמר החכמה תעוז לחכם שהיא יועצתו לשוב בתשובה

"מעשרה שליטים" - מצינו ביאשיהו שהעיד עליו הכתוב (מלכים ב כג) וכמוהו לא היה לפניו מלך וגו' הרי עמדה לו חכמתו שפשפש במעשיו וטוב לו מעשרה מלכים שהרשיעו ולא שבו מדרכם

"אשר היו בעיר" - בירושלים רחבעם אביה אחזיה יואש אחרי מות יהוידע אמציה אחז מנשה אמון יהויקים צדקיהו

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יט)" החכמה" - בעבור שאמר אל תתחכם יותר חזר לבאר שאין מעלה גדולה הימנה רק הזהיר שלא יתעסק בה תמיד רק יתן חלק לגוף כדי שיחיה ואמר כי יותר עוז וכח יש לחכמה מעוז שליטים רבים ומנין עשרה בעבור היותו סך חשבון והוא ראש הכלל כי כל מה שיש למעלה ממנו הם אחדים ובעבור היות עיקר כל דבר הראש ואמצעיתו וסופו היה האל"ף בלשון הקדש בתחילה והיו"ד בסוף והנה היו הה"א והוי"ו אמצעיים ואלה הארבע אותיות הם למשך ולא יתכן שימצא אות או תנועה רק שיהיה אחד מהם נמשך עמו והאל"ף והיו"ד בחשבון שומרי עצמם כמו גדר והה"א והוי"ו חשבון עגול וסוד גדול יש בכלם בשם הנכבד והנורא שאינו שם מדה והוא מן האותיות הנזכרים וענין אשר היו בעיר הראות עוזם בהתחברם כלם במקום אחד בהסכמה אחת ויש מפרש כי זה רמז לגלגלים והוסיף אחד ואיננו נכון:

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יט) אך בא שלמה בחכמתו ואמר, לא זו הדרך חלילה, כי אם להתחכם כל מה שאפשר ולהיות צדיק הרבה. כי אשר יראת פן לפי רוב חכמה יחולו עליך יסורין רבים, נהפוך הוא, כי אדרבה היגע בעצם בתורה יסורין בדלים הימנו, כמאמרם ז"ל (ברכות ה א) בפסוק (איוב ה ז) ובני רשף יגביהו עוף. והוא כי יש כחות הרוגז ממונים איש איש על כל סוג יסורין ונקראים בני רשף, ואמר שעל ידי התורה יגביהו עוף מעל לומדיה. וזהו אומרו בדלים הימנו, שהוא על הכחות ההם, כי היסורין בעצמם לא יצדק בהם בחירה לומר לשון בדלים. והענין, כי העוסק בתורה דבק בו יתברך ומי מהכחות ההם יגש אליו, על דרך אומרם ז"ל (שבת ל ב) שכל עוד שהיה דוד עוסק בתורה ביום סילוקו לא יכול מלאך המות למשול בו:

וזהו אומרו החכמה תעוז לחכם, שתתן עוז לו לבל ימשלו בו הכחות ההם. ומהיכן יש לזה ראיה, לזה אמר מעשרה שליטים אשר היו בעיר. והוא, כי הנה כאשר עלה משה למרום בקשו מלאכי השרת למשול בו ולשורפו בהבל פיהם ובזכות התורה שעל ידה נאחז בכסא הכבוד לא יכלו לו (שבת פח ב). והנה כל מיני המלאכים הם עשרה כאשר מנאם הרמב"ם ז"ל (פ"ב מהלכות יסודי התורה ה"ז) במספרם ובשמותם, וקל וחומר הדברים, אם עשרה שליטים, שהוא כללות כל סוגי המלאכים, לא יכלו לו על זכות התורה, מה גם עתה כחות היסורין אשר לא מסוגם המה שלא יוכלו לעוסק ברבוי בתורה. ואומרו אשר היו בעיר, קרא למרום עיר ולמשה חכם, כמה דאת אמר (משלי כא כב) עיר גבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה הוא, כמו שאמרו ז"ל (ילקוט משלי רמז תתקנט) ומשה שעלה למרום הוא עיר מלאכי השרת הנקראים גבורי כח עושי דברו (תהלים קג כ), ויורד התורה שנקראת עוז מבטחה:

<< · מ"ג קהלת · ז · יט · >>