מ"ג קהלת ו ב
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע הוא
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כִּי אִישׁ נָכְרִי יֹאכֲלֶנּוּ זֶה הֶבֶל וָחֳלִי רָע הוּא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִ֣ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִתֶּן־ל֣וֹ הָאֱלֹהִ֡ים עֹ֩שֶׁר֩ וּנְכָסִ֨ים וְכָב֜וֹד וְֽאֵינֶ֨נּוּ חָסֵ֥ר לְנַפְשׁ֣וֹ ׀ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יִתְאַוֶּ֗ה וְלֹֽא־יַשְׁלִיטֶ֤נּוּ הָֽאֱלֹהִים֙ לֶאֱכֹ֣ל מִמֶּ֔נּוּ כִּ֛י אִ֥ישׁ נׇכְרִ֖י יֹֽאכְﬞלֶ֑נּוּ זֶ֥ה הֶ֛בֶל וׇחֳלִ֥י רָ֖ע הֽוּא׃
רש"י
"ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו" - שיהא שמח בחלקו למצוא קורת רוח בעשרו כי שואף לעשות ולהרבות הון כענין שנאמר (חבקוק ב) והוא ימות ולא ישבע וגם לא ישליטנו לעשות צדקה לאכול הימנה לעתיד ואיש נכרי יטול אותו ממון ויעשה בו צדקה ויהנה ממנו ומדרש אגדה בדברי תורה
"עושר ונכסים וכבוד" - מקרא משנה ואגדה
"לא ישליטנו" - שלא זכה לגמרא ומתוך כך אין הנאה ממנו בשום דבר הוראה
"כי איש נכרי יאכלנו" - זה בעל הגמראאבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
אלשיך
או ידבר על בני אדם עשירי ארץ שמצמצמים לעצמם כעני ודל, ומשמרים אוצרות הוא לאשר לא עמל בו כיורשיו או הנושא את אלמנתו וכיוצא. ונתן טעם לדבר, וזהו אומרו "יש רעה אשר" וכו' וברבים הוא כי "רבים" יכשלו בה, והוא "איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד", ולהיות כי מלח ממון חסר (כתובות סו ב), אך זה "איננו חסר" מהונו מאומה כדי למלחו ולקיימו בצדקה בשביל "נפשו". וזהו אומרו "ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה" האלהים כנזכר שיעשה צדקה שעל כן העשירו. "ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו" מדה כנגד מדה, הוא לא רצה להאכיל לזולת גם הוא לא יאכל ממנו. או שלא ישאירנו לו כי אם יעשה לו כנפים ויעוף ממנו אל זולתו, כמו שאמרו במדרש רבה (במדבר כח ח) קודשא בריך הוא לא עביד דינרין אלא דשקיל מן דין ויהיב לדין. או שלא יתננו לאכול ממנו שישים בלבו אכזריות על עצמו שלא יאכל ויפזר עד יבא אחר כיורשו או נושא אלמנתו ויקחנו במלואו, כי היה כפקדון אצלו ולא יאכל ממנו. וגם זה מדה כנגד מדה, הוא לא האכיל לנפשו שהוא חלק אלוה ממעל, גם האלהים "לא ישליטנו לאכול" לגופו וישים בלבו ירעיב את עצמו. והנה "זה הבל" שראוי לאדם להביט אליו כי קל הוא להכינו, "וחלי רע" הוא בלתי מעלה ארוכה כי אין מתרפא ממנו: