מ"ג קהלת ו ג

מקראות גדולות קהלת


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה ורב שיהיו ימי שניו ונפשו לא תשבע מן הטובה וגם קבורה לא היתה לו אמרתי טוב ממנו הנפל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה וְרַב שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי שָׁנָיו וְנַפְשׁוֹ לֹא תִשְׂבַּע מִן הַטּוֹבָה וְגַם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לּוֹ אָמַרְתִּי טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִם־יוֹלִ֣יד אִ֣ישׁ מֵאָ֡ה וְשָׁנִים֩ רַבּ֨וֹת יִֽחְיֶ֜ה וְרַ֣ב ׀ שֶׁיִּהְי֣וּ יְמֵֽי־שָׁנָ֗יו וְנַפְשׁוֹ֙ לֹא־תִשְׂבַּ֣ע מִן־הַטּוֹבָ֔ה וְגַם־קְבוּרָ֖ה לֹא־הָ֣יְתָה לּ֑וֹ אָמַ֕רְתִּי ט֥וֹב מִמֶּ֖נּוּ הַנָּֽפֶל׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם יוליד איש מאה" - בנים

"ורב שיהיו ימי שניו" - (ורב הון וכל טוב ימי שניו) שלו ורב לשון די די לכל טובה

"ונפשו לא תשבע" - מאותה הטובה שאינו שמח בחלקו להתקרר רוחו במה שבידו

"וגם קבורה לא היתה לו" - פעמים שנהרג וכלבים אוכלים אותו וכל הדברים האלו נמצאו באחאב שהוליד בנים הרבה וממונו הרבה והיה חומד של אחרים ולא מצא קורת רוח בממונו וכלבים אכלוהו

"טוב ממנו הנפל" - של אשה כי הנפל בהבל בא והלך ולא ראה טובה ולא נתאוה לה ואין לו להצטער

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ג) אם יוליד - אם יוליד בנים רבים ודרך לשון הקדש לזכור עשרה ומאה ואלף בעבור היותם כלל חשבון הלא תראה כי בהשלמת העשרה תחל באחד גם יזכרו שבעה ובמקומו אפרשנו:

ושנים רבות יחיה - עד שיהיה ישיש:

ורב שיהיו ימי שניו - ממנהג העולם:

וגם קבורה - התכריכין שיקבר בהם המת והנפל הוא נפל אשת:

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ג) הנה כלל כל הכתובים הנאמרים הוא, כי אין העושר שלמות כי הזוכה לעולם הבא בהיותו עשיר מתת אלהים הוא, אך אדרבה יתעתד ליאבד בו ככתוב בפסוקים הקודמים. אמר עתה כי לא בלבד עושר לבדו, כי אם גם עם העושר הנזכר שהוא מזוני יצטרפו גם כן בני וחיי. כי "אם יוליד איש מאה", וגם חיי כי "שנים רבות יחיה", וגם דבר "רב" שיתחבר לו, והוא שיהיו בניו מאה הנזכרים בהווייתם "ימי שניו" הרבות שיחיה שלא יראה מות מאחד מהם, "ונפשו לא תשבע" וכו' אין לו שלמות, כי "אמרתי טוב ממנו הנפל". והוא, כי הנה כלל למעלה האושר במה שיזכה להתקיים בו ותשחק ליום אחרון, והוא כי בעת מותם מראין להם מתן שכרם, ועל ידי כן שמחים ונפשם שבעה והגופים ישנים ולא מתים בקבר רק כישנים עומדים שלמים עד שעה אחת קודם תחיית המתים, כעובדא דרבי אחאי בר יאשיה (שבת קנב ב) ורבי אלעזר בן רבי שמעון (בבא מציעא פד ב):

וזה יאמר, מה יסכון לגבר יהיו לו בעולם הזה בני חיי ומזוני, אם אינו מכלל אשר נפשם שבעה אם ישנים, כי לא סיגל מצות שנפשו לא תשבע מן הטובה שמראין לו כי לא הראו לו דבר, וגם הגוף לא היה כישן בקבר. וזהו "וגם קבורה לא היתה לו", כלומר "לו" לבדו, כי אם גם לרמה ותולעה שעמו ולכחות הטומאה הדבקים שם בו כי אינו כישן. או "קבורה לא היתה לו" בביתו תמיד עד שעה אחת קודם התחייה, כי אם שמתרוקנת ממנו כעכול בשר ועצמות בזמן מועט. "אמרתי" שטוב ממנו הנפל, כי "הנפל" תיקן מעט נפשו מאשר היה מקולקל טרם נוצר בבטן על ידי גלגולו זה. אך אשר עם כל טובותיו בעולם הזה לא העדיף וסיגל מצות על מה שהיה לנפשו מקודם הנפל טוב ממנו.

<< · מ"ג קהלת · ו · ג · >>