פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות עמוס


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ונשאו דודו ומסרפו להוציא עצמים מן הבית ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך ואמר אפס ואמר הס כי לא להזכיר בשם יהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּנְשָׂאוֹ דּוֹדוֹ וּמְסָרְפוֹ לְהוֹצִיא עֲצָמִים מִן הַבַּיִת וְאָמַר לַאֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת הַעוֹד עִמָּךְ וְאָמַר אָפֶס וְאָמַר הָס כִּי לֹא לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם יְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּנְשָׂא֞וֹ דּוֹד֣וֹ וּמְסָֽרְפ֗וֹ לְהוֹצִ֣יא עֲצָמִים֮ מִן־הַבַּיִת֒ וְאָמַ֞ר לַאֲשֶׁ֨ר בְּיַרְכְּתֵ֥י הַבַּ֛יִת הַע֥וֹד עִמָּ֖ךְ וְאָמַ֣ר אָ֑פֶס וְאָמַ֣ר הָ֔ס כִּ֛י לֹ֥א לְהַזְכִּ֖יר בְּשֵׁ֥ם יְהֹוָֽה׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וְיִטְלִנֵיהּ קְרִיבֵיהּ מִיְקֵידָא לְאַפָּקָא גַרְמַיָא מִן בֵּיתָא וְיֵימַר לְדִי בְשִׁדָא דְבֵיתָא הַעוֹד כְּעַן עִמָךְ וְיֵימַר סָפוּ וְיֵימַר סַלֵק אֲרֵי כַּד הֲווֹ קַיָמִין לָא הֲווֹ מְצַלָן בִּשְׁמָא דַיָי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונשאו דודו ומסרפו" - קרובו ואוהבו המציל את עצמותיו מן השריפה כן תרגום יונתן ויטיליניה קריביה מיקידא

"ואמר" - המוציא מן השריפה לאשר בירכתי הבית לחבירו שהלך לבדוק בתוך הבית

"העוד עמך" - אדם חי זולתך שנמלט מן החבואים

"ואמר אפס" - אין חי אלא מתים ואמר זה אליו הס את הפגרים ואמר הס השלך וסלק הכל כי זאת להם על אשר לא רצו להזכיר בשם ה' כן ת"י

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ונשאו דודו", מצייר שאב ובניו ואחיו הראוים לירשו כולם מתו בדבר, ולא ישאר קרוב שיטפל במתים לקברם ושירש את הבית הנשאר ואת הנכסים רק דודו של בעה"ב, כמ"ש אם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לאחי אביו, והוא ישא אותו לקבורה והוא יהיה ג"כ "מסרפו" שהוא ישרף העצמות (כמ"ש (ש"א ל"א) ויקחו את גוית שאול וכו' וישרפו אותם. ופי' הרד"ק חניטות העצמות בבשמים השורפים אותם ומיבשם ובפרט בעת המגפה שופכים סיד על העצמות כדי שישרפו ולא יתפשט מהם הדבר), והטעם שישא אותו יהיה כי "להוציא עצמים מן הבית" באשר הוא היורש את הבית ירצה לטהרו מן העצמות, "ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך", מצייר שאיש אחד מן משרתי הבית שנשאר בחיים יושב בירכתי הבית ולא ירצה לבא בתוך הבית אם מפני המגפה אם מפני המפולת, והדוד העוסק בקבורה ישאל אותו העוד עמך, ר"ל אם נשאר עוד איש עמו מבני הבית בן או אח שנמלטו עמו מן המגפה, "ואמר אפס" כי כל בני הבית מתו, "ואמר הס", באשר היה המנהג להזכיר שם ה' על המתים, אם לומר צדוק הדין ולברך דיין האמת, וגם שכפי הדין צריך לברך שהחיינו ג"כ, כמ"ש אמרו לו מת אביו הוא יורשו מברך שתים ברוך דיין האמת ושהחיינו ואחר שהוא היורש את הבית ירצה להזכיר שם ה', ולכן יצוה אותו המשרת שיהס וישתוק "כי לא להזכיר בשם ה'" ר"ל שאין עתה העת לזה, והמשרת יבאר לו הטעם, מפני.


ביאור המילות

"ומסרפו". כמו משרפו:

"הס" צווי מהכבד ושרשו הסה, שתוק:
 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואמר הס" - ויחזיר זה ויאמר לו שתוק ואל תהרהר אחר מדת הדין כי אלו הנשרפים לא אבו להזכיר בשם ה' כ"א הזכירו בשם הבעל וראויים הם לזה הגמול

"ואמר אפס" - ר"ל וזה ישיב כמתרעם כבר נשרפו גם העצמות וכלה הכל

"העוד עמך" - אם יש עוד מה עמך מן העצמות להוציאם מן השרפה

"ונשאו" - את כל אחד ישא דודו ומסרפו להוציא העצמים מן הבית לבל ישרפו גם הם עם הבשר

"ואמר" - הנושא הזה יאמר לאשר הוא בסוף הבית המחפש אחר עצמות כמוהו

מצודת ציון

"ונשאו" - מל' משא וסבל

"דודו" - הוא אחי האב

"ומסרפו" - הוא אחי האם או ומסרפו הוא כמו ומשרפו בשי"ן כי זסשר"ץ מתחלף ור"ל אוהבו המציל עצמותיו מן השריפה

"בירכתי" - בסוף

"אפס" - ענין כליון כמו אפס כסף (בראשית מ"ז)

"הס" - ענין שתיקה כמו ויהס כלב (במדבר י"ג)

<< · מ"ג עמוס · ו · י · >>