מ"ג נחמיה ה ג


<< · מ"ג נחמיה · ה · ג · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויש אשר אמרים שדתינו וכרמינו ובתינו אנחנו ערבים ונקחה דגן ברעב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ וּבָתֵּינוּ אֲנַחְנוּ עֹרְבִים וְנִקְחָה דָגָן בָּרָעָב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְיֵשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אֹמְרִ֔ים שְׂדֹתֵ֛ינוּ וּכְרָמֵ֥ינוּ וּבָתֵּ֖ינוּ אֲנַ֣חְנוּ עֹרְבִ֑ים וְנִקְחָ֥ה דָגָ֖ן בָּרָעָֽב׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויש אשר אומרים שדותינו וגו'" - ויש מהם בעניים שהיו מתאוננים ואומרים שדות וכרמים ובתים נתן לאחרים בערבון ומשכון ליקח דגן למזונותינו "ברעב" - אחרי שאין מוותרים לנו העשירים מנכסיהם לפרנסתינו

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"ערבים" - ענין משכון כמו מה הערבון (בראשית לח

מצודת דוד

"אנחנו עורבים" - נתונים הן במשכון בעבור הכסף שלוינו ובו נקחה דגן בעת הרעב שאין די בתבואת השדה לכלכל אותנו ברעב וכאומרים מה נעשה מעתה אם אין העשירים מעניקים לנו כלום

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ג) "ויש." שהיו לשם שדות וכרמים, והם אמרו "שדותינו אנחנו עורבים," ר"ל הלא היה מוכרח לתת שדותינו בערובה, דהיינו במשכון, "ונקחה דגן ברעב," שהגם שזרע השדה יתן לחם לזורע אבל עתה שהיא עת רעב והאדמה לא נתנה יבולה נהיה מוכרחים לערוב השדה שיהיה לנו לחם, [ובזה לא אמר אנחנו רבים, שבזה לא יצטרכו לתת רבית כי המלוה יאכל תבואת השדה ויהיה לו שכר דירה בעד המתנת המעות]:

 

<< · מ"ג נחמיה · ה · ג · >>