מ"ג נחמיה ה ב


<< · מ"ג נחמיה · ה · ב · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויש אשר אמרים בנינו ובנתינו אנחנו רבים ונקחה דגן ונאכלה ונחיה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ רַבִּים וְנִקְחָה דָגָן וְנֹאכְלָה וְנִחְיֶה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְיֵשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אֹמְרִ֔ים בָּנֵ֥ינוּ וּבְנֹתֵ֖ינוּ אֲנַ֣חְנוּ רַבִּ֑ים וְנִקְחָ֥ה דָגָ֖ן וְנֹאכְלָ֥ה וְנִחְיֶֽה׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויש אשר אומרים" - נותן טעם לדבריו למה היו צועקים יש מהם מדלת העם שהיו אומרים אנחנו רבים עם בנינו ובנותינו ונקחה דגן ועתה יש לנו למכור בנינו ובנותינו ליקח מהם דגן למען נחיה כך היו צועקים על היהודים העשירים שלא היו רוצים לפרנסם

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ויש וגו'" - ויש מהם רצה לומר קצתם אמרו הנה בנינו ובנותינו ואנחנו עצמינו הלא רבים המה וצרכינו אם כן מרובים

"ונקחה" - ובעל כרחנו נקח דגן מן השוק לאכול להחיות נפשנו כי אין לנו שדה תבואה וכאומרים המה אפס כסף והעשירים קופצים יד

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ב) "יש אשר אומרים בנינו ובנותינו אנחנו רבים," היינו שנהיה מוכרחים למשכן בנינו ובנותינו ולהלוות עליהם ברבית כדי "שנקח דגן ונחיה," והם אלה שלא היו להם שדות ולא היה להם במה להחיות את נפשם. ["רבים" פעל משם נשך ותרבית וכן הוי המרבה לא לו [חבקוק ב'] ולא רבית במחיריהם [תהלות מ"ד] לפי פירושי]:

 

<< · מ"ג נחמיה · ה · ב · >>