מ"ג נחמיה ד ה
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמרו צרינו לא ידעו ולא יראו עד אשר נבוא אל תוכם והרגנום והשבתנו את המלאכה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמְרוּ צָרֵינוּ לֹא יֵדְעוּ וְלֹא יִרְאוּ עַד אֲשֶׁר נָבוֹא אֶל תּוֹכָם וַהֲרַגְנוּם וְהִשְׁבַּתְנוּ אֶת הַמְּלָאכָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּאמְר֣וּ צָרֵ֗ינוּ לֹ֤א יֵדְעוּ֙ וְלֹ֣א יִרְא֔וּ עַ֛ד אֲשֶׁר־נָב֥וֹא אֶל־תּוֹכָ֖ם וַהֲרַגְנ֑וּם וְהִשְׁבַּ֖תְנוּ אֶת־הַמְּלָאכָֽה׃
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"ויאמרו צרינו" - ואויבינו אמרו נבוא פתאום על הבונים ולא ידעו בדבר ולא יראו אותנו עד אשר נבוא אל תוכם ממש והרגנו אותם ובזה נבטל המלאכה כי לא יבנו עוד בראותם שנפל מהם רב בעבור הבנין
מצודת ציון
"והשבתנו" - ענין בטול ומניעה כמו שבת נוגש (ישעיהו י"ד)מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(ד) השאלות (ד - ו) הפסוקים האלה מוקשים מאד?:
"ויאמר יהודה", אנשי יהודה אמרו שצריכים להשבית כעת בנין החומה מפני שני דברים א] "שכשל כח הסבל", [ר"ל איש סבל כמו שבעים אלף איש סבל דה"ב ב'], "והעפר הרבה", וכ"ז שהסבלים לא פנו את העפר "לא נוכל לבנות בחומה:"
(ה) ב] "ויאמרו," הלא צרינו אורבים ליפול עלינו פתאום, ודברו זה לזה שנבוא פתאום עד "שלא ידעו" תחלה מזה כי נשמור עצתנו בסוד, וגם "לא יראו" בעת בואנו "עד אשר נבוא אל תוכם", כי נפול עליהם ממקום סתר: