פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות נחמיה


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמרו צרינו לא ידעו ולא יראו עד אשר נבוא אל תוכם והרגנום והשבתנו את המלאכה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמְרוּ צָרֵינוּ לֹא יֵדְעוּ וְלֹא יִרְאוּ עַד אֲשֶׁר נָבוֹא אֶל תּוֹכָם וַהֲרַגְנוּם וְהִשְׁבַּתְנוּ אֶת הַמְּלָאכָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּאמְר֣וּ צָרֵ֗ינוּ לֹ֤א יֵדְעוּ֙ וְלֹ֣א יִרְא֔וּ עַ֛ד אֲשֶׁר־נָב֥וֹא אֶל־תּוֹכָ֖ם וַהֲרַגְנ֑וּם וְהִשְׁבַּ֖תְנוּ אֶת־הַמְּלָאכָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמרו צרינו" - כך היה נחמיה מספר והולך

"לא ידעו ולא יראו" - כך היו אומרים צרינו עלינו לא ידעו ולא יכירו ישראל בנו עד אשר נבוא פתאום לתוכם ונהרוג אותם ובדבר זה נשבות ונבטל הבנין

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ויאמרו צרינו" - ואויבינו אמרו נבוא פתאום על הבונים ולא ידעו בדבר ולא יראו אותנו עד אשר נבוא אל תוכם ממש והרגנו אותם ובזה נבטל המלאכה כי לא יבנו עוד בראותם שנפל מהם רב בעבור הבנין

מצודת ציון

"והשבתנו" - ענין בטול ומניעה כמו שבת נוגש (ישעיהו י"ד)

<< · מ"ג נחמיה · ד · ה · >>