מלבי"ם על נחמיה ד
מלבי"ם על נחמיה · ד · >>
פסוק א
פסוק ב
פסוק ג
פסוק ד
השאלות
(ד) השאלות (ד - ו) הפסוקים האלה מוקשים מאד?:
"ויאמר יהודה", אנשי יהודה אמרו שצריכים להשבית כעת בנין החומה מפני שני דברים א] "שכשל כח הסבל", [ר"ל איש סבל כמו שבעים אלף איש סבל דה"ב ב'], "והעפר הרבה", וכ"ז שהסבלים לא פנו את העפר "לא נוכל לבנות בחומה:"
פסוק ה
השאלות
(ד) השאלות (ד - ו) הפסוקים האלה מוקשים מאד?:
"ויאמר יהודה", אנשי יהודה אמרו שצריכים להשבית כעת בנין החומה מפני שני דברים א] "שכשל כח הסבל", [ר"ל איש סבל כמו שבעים אלף איש סבל דה"ב ב'], "והעפר הרבה", וכ"ז שהסבלים לא פנו את העפר "לא נוכל לבנות בחומה:"
(ה) ב] "ויאמרו," הלא צרינו אורבים ליפול עלינו פתאום, ודברו זה לזה שנבוא פתאום עד "שלא ידעו" תחלה מזה כי נשמור עצתנו בסוד, וגם "לא יראו" בעת בואנו "עד אשר נבוא אל תוכם", כי נפול עליהם ממקום סתר:
פסוק ו
השאלות
(ד) השאלות (ד - ו) הפסוקים האלה מוקשים מאד?:
"ויאמר יהודה", אנשי יהודה אמרו שצריכים להשבית כעת בנין החומה מפני שני דברים א] "שכשל כח הסבל", [ר"ל איש סבל כמו שבעים אלף איש סבל דה"ב ב'], "והעפר הרבה", וכ"ז שהסבלים לא פנו את העפר "לא נוכל לבנות בחומה:"
(ו) "ויהי," גם זאת ספור אנשי יהודה שספרו מאין נודע להם זאת, כי "כאשר בא" לירושלים, "היהודים היושבים אצלם" הגרים בערי צרי יהודה, "ויאמרו לנו עשר פעמים", אמרו לנו דבר זה לא פעם אחד (שנאמר שהוא דבר בדוי) כי אמרו זה פעמים הרבה, ולא ממקום אחד (שנאמר שרק מקצת מהצרים חושבים עלינו רעה), "רק מכל המקומות", בענין שזה מוסכם מכל שכני יהודה הרעים בכלל, "אשר תשובו עלינו" זה דבור יהודה איש לאחיו, ור"ל א"א שתפוצו איש מעל אחיו לבנות בחומה רק צריכים אתם כולכם לשוב ולנוח מבנין החומה ולהתחבר אלינו, שנעמוד במקום אחד ערוכים למלחמה נגד הצר אחר שידענו בודאי שיפול עלינו, וגם שהיהודים שבאו לשם גלו להם המקום המיוחד שמשם יפול האויב עליהם, וע"כ צריכים הם לעמוד במקום הזה מוכן למלחמה:
פסוק ז
השאלות
(ז) השאלות (ז - ח) למה אמר ב' פעמים ואעמיד?, מהו וארא מה ראה?:
"ואעמיד", וכאשר ידע נחמיה על נכון ע"פ היהודים המרגלים המקום ששם יפלו האויבים עליהם, לכן העמיד מתחתיות המקום ההוא המיועד לביאת האויבים שמה, "מאחרי לחומה" העמיד שם אנשי מלחמה שישבו במארב בסתר אחרי החומה נסתרים בצחיחים [כמו צחיח סלע] תחת הסלעים, שבבוא האויבים יורו עליהם מן המארב, וגם "ואעמיד את העם למשפחות", וגם העמיד באותו מקום את העם שיעמדו בגלוי נגד האויב מחולקים למשפחות מחנות מחנות, וכולם בין האורב מאחרי החומה בין עם המלחמה עמדו עם חרבותיהם ורומחיהם מוכנים למלחמה:
פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
השאלות
(י) השאלות (י - טו) בפסוק י"א אמר שגם העושים במלאכה החזיקו בכלי זין, ובפסוק ט"ו אמר שחצים עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים?, בפסוק י"א אמר שהבונים מחזיקים השלח ביד אחת, ובפסוק י"ב אמר שחרב הבונים אסור על מתניהם?:
"ויהי מן היום ההוא", נראה שתחלה התיראו עדיין פן ישוב האויב עליהם, וע"כ לא נפוצו עדיין איש איש אל מקומו [שכל משפחה היו בונים מקום אחר סביב], רק נשארו כולם במקום הזה ששם הסכנה יותר, אחר שהאויב ראה שהמקום זה נוח ליפול עליהם, וכולם בנו במקום אחד, ואז לא נתחלקו שחצי העם יעשו במלאכה וחצים יחזיקו בכלי זיין, רק כולם החזיקו כלי זיין ביד אחת ועושים מלאכה ביד אחרת [כמ"ש בפסוק י"א י"ב], רק נערי נחמיה ומשרתיו שהיו גבורי חיל הם התחלקו, "שחצי נערי עשים במלאכה וחצים מחזיקים," ר"ל מחזיקים בשלח, ומפרש למה התיחדו לזה נערי נחמיה לבד שהחצי לא עשו מלאכה, מפני שהיה להם "הרמחים המגנים והקשתות והשריונים," שאלה שעשו מלחמה ברמחים היו להם מגנים, ואלה שלחמו בקשתות היה להם שריונים, ולא היה אפשר לעשות מלאכה, כי החזיקו הרומח ביד אחד והמגן ביד האחרת, וכן בעלי חצים לבשו שריונות וא"א לעשות מלאכה כשהוא לבוש שריון קשקשים, כי הם היו גבורי חיל ומלומדי קרב במגן ושריון כדרך אנשי מלחמה." והשרים אחרי כל בית יהודה", שגם השרים וכל בית יהודה היו שם כולם אחרי, ר"ל כולם מקובצים אצל נחמיה ולא התפזרו לעבודתם, והם שלא היו מלומדי קרב ולא היה להם מגן ושריון, ולא קשתות כי לא היו רובי קשת שזה צריך לימוד, לכן הם נהגו באופן אחר שכולם עשו מלאכה ביד אחת והחזיקו השלח ביד האחרת לדקור את האויב אם יקרב אליו, וז"ש.
פסוק יא
"הבונים", ר"ל בין הבונים בחומה, ובין "הנשאים בסבל", היו שוים בזה, ומפרש "הנשאים בסבל עמשים", שיש הבדל בין משא ובין מעמס, שהמעמס הוא משא שאחר מניח עליו, והנושא הוא גם כשישא המשא בעצמו [כמ"ש ישעיה ס' מ"ו], ר"ל שלא שמו בעצמם המשא על הכתף רק הניחו המשא אחד על כתף חברו שזה נקרא עומס, ומפרש הטעם מפני כי "באחת ידו עשה במלאכה ואחת מחזקת השלח", וא"א לישא המשא על כתפו ביד אחת, והוצרך כ"א לעמוס על כתף חברו:
פסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
פסוק טו
פסוק טז
פסוק יז
מלבי"ם על נחמיה · ד · >>