פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות נחמיה


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואמר למלך המלך לעולם יחיה מדוע לא ירעו פני אשר העיר בית קברות אבתי חרבה ושעריה אכלו באש

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם יִחְיֶה מַדּוּעַ לֹא יֵרְעוּ פָנַי אֲשֶׁר הָעִיר בֵּית קִבְרוֹת אֲבֹתַי חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וָאֹמַ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ הַמֶּ֖לֶךְ לְעוֹלָ֣ם יִחְיֶ֑ה מַדּ֜וּעַ לֹא־יֵרְע֣וּ פָנַ֗י אֲשֶׁ֨ר הָעִ֜יר בֵּית־קִבְר֤וֹת אֲבֹתַי֙ חֲרֵבָ֔ה וּשְׁעָרֶ֖יהָ אֻכְּל֥וּ בָאֵֽשׁ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מדוע לא ירעו פני" - מדוע לא יהיו פני רעים

"אשר העיר" - ירושלים שהיא בית קברות אבותי חרבה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ג)" ואומר", ולכן לא הכחיש לאמר שאין פניו רעים, רק אמר שהסבה הוא מה "שהעיר בית קברות אבותי חרבה," כי מקום קברות האבות היה יקר וקדוש בעיני הפרסיים:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"המלך לעולם יחיה" - כן הוא מדרך המוסר לברך את המלך בראשית האמרים

"אשר העיר וגו'" - ובעבור זה אני עצב ולזה פני רעים

"אכלו באש" - שרופים באש

מצודת ציון

"ירעו" - מלשון רעה

"חרבה" - מלשון חורבן

"אוכלו" - נשרפו

<< · מ"ג נחמיה · ב · ג · >>