פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שְׂ֭מָמִית בְּיָדַ֣יִם תְּתַפֵּ֑שׂ
  וְ֝הִ֗יא בְּהֵ֣יכְלֵי מֶֽלֶךְ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שממית" - אריני"א/אלגיי"א בלע"ז.

"בידים תתפש" - בידה היא אוחזת ומתדבקת בכותלים.

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שממית". והוא העכביש, היא ג"כ בריה קטנה, ובחכמתה תעשה "בידיה" יריעה היא כמו רשת "תתפש" בה הזבובים והדבורים וזולתה מהב"ח אשר יתכן שיתפשו בה, כי בזה תשיג מזונה, כמו שנזכר בספר ב"ח, "והיא" באה ג"כ "בהיכלי מלך", ומשם חפרה אוכל לה, וזה ג"כ הערה לחכם שלא יירא מחקור בדברים הגדולים אשר אפשר לו לעמוד על אמתתם, כמו השממית דרך משל לא תירא מלבא בהיכלי המלך אחר שכבר תוכל להשיג משם די טרפה. ואפשר שנאמר, כי אמרו "בהיכלי מלך" הוא לבאר כי עם חכמתה תטעה בזה, כי היא כוונה מה שלא ישלם לה ממנה תועלת אבל תגרום לה המות וההפסד, כי היא בהיכלי מלך לא יעזבו המשרתים המנקים אותם יריעות העכביש אך יכבדום ויסירום, וזה קרה לה מפני הרסה לבא בהיכלי מלך והיא אינה ראויה לבא בהם, וכן הענין במי שיתחכם יותר, ר"ל שלא יגיע לו מזה פרי אך יגרום לעצמו ההפסד.

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


דרך הפשוט

(כד-כח) "ארבעה", המשל השלישי, נשאו על המלכה שממית, שעם היותה מקטני ארץ, גברה ועשתה חיל בתחבולותיה, עד שהיא בהיכלי מלך. ובאשר היה שמה שממית, לקחו המליצה מן השממית, אשר תתפוש בידיה ותארוג רשתות וחרמים לצוד בה את הזבובים, ותשב בהיכלי מלך אשר ארגה לעצמה, כן היא, מצודים וחרמים ליבה, ותארוג רשתות בתחבולות אשר הולידה מדעתה, כמו השממית שתוציא המטוה מגופה, והיא יושבת בהיכלי מלך, בין תחילה - שתפשה ברשתות אהבתה את המלך הקודם, בין עתה - שהיא המולכת בארץ.


והמליץ צרף אל השממית עוד שלשה קטני ארץ שיעשו חיל בתחבולותיהם, הנמלים בענין הזריזות, והשפנים בבנינים נשגבים מצדות סלעים משגבם, והארבה בהתאחדות החיל כי יצאו גדודים ויצא חצץ כולו, והשממית באריגת רשתות הצידה.

והמליץ צירף אל השממית עוד שלושה קטני ארץ שיעשו חיל בתחבולותיהם:

  • "הנמלים" בעניין הזריזות,
  • "והשפנים" בבניינים נשגבים, מצדות סלעים משגבם,
  • "והארבה" בהתאחדות החיל, כי יצאו גדודים "ויצא חוצץ כולו",
  • "והשממית" באריגת רשתות הצידה.

וגם יש לומר, שהיא תפשה תחת ממשלתה ג' אומות שנועזו אז, אומה אחת היתה זריזה באסיפת הון ועושר וכל מיני מאכל כנמלים, ואומה אחת שבנו לעצמם ערי מבצר חומה דלתים ובריח, ואומה אחת שהיתה עם חפשי בלי מלך ומושל רק הכנסיה שלהם היו כולם בהסכמה אחת ובזה העיזו חיל, והשממית תפשה כולם ברשתותיה הדקים, הגם שהיתה כקורי עכביש וישבה בהיכלי מלך למלוך על כל אלה:


דרך המושכל

(כח) "שממית בידיה תתפש" ואורגת קורי עכביש חלשים ונמאסים שמוציאה מגופה, הגם ש"היא בהיכלי מלך" הטובים והיפים, והגם שעל-ידי-כך יוציאו אותה ויהרגוה.

וה' נתן זאת בטבעה, שיראה האדם, כי הדעות הנפסדות וקורי עכביש אשר יארוג בשכלו על-פי היקשים שיוציא מדעתו, שדומים כקורי עכביש, והוא חושב שאורג בם מבצר נשגב, הגם ש"היא בהיכלי מלך" ויש לה מגדל עוז להישגב בו שהיא התורה האלהית, בכל זאת יעמידו בני-אדם דמותם וחקירתם בהיכלי מלך, לחקור בענייני האלהות ובענייני היכליו, שהם העולמות אשר ברא, וזה לרעתם, כמו העכביש שזה גרם מיתתה, וכן זה תסבב מיתת הנפש ושילוחה מהיכל מלכו של עולם, ואל רפאים מעגלותיה.

וזה ההיפך של "שפחה כי תירש גברתה".

 

הגאון מווילנה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שממית בידיים תתפש" - פירוש, שכל בריה, כשתעשה בית מושבה, היא מביאה ממקום אחר ממה לעשותו, אבל השממית תעשה בידיה ממש, ואין צריכה לדבר אחר. "והיא בהיכלי מלך" - שהיא בתוך הארמונות של מלכים.

והעניין: (משלי ל כד): "ארבעה הם קטני ארץ", שתלמידי חכמים נקראים "גדולים", ואלו הארבעה אינם תלמידי חכמים, לכך הם "קטני ארץ"... "והמה חכמים מחוכמים", שעושים כמו תלמידי חכמים. והם ארבע כיתות הן:

...

(משלי ל כו): "שפנים" - שהם אינם בעלי מצוות, אף על פי כן, "וישימו בסלע ביתם", שהם יושבים תמיד בבית המדרש, ושומעים כשלומדים תורה...

...

(משלי ל כח): "שממית בידיים תתפש" - הם המשמשי תלמידי חכמים, שכולם עושים בממונם מצוות וצדקות, והוא אינו עושה אלא בידיים, שמשמש אותו, "והיא בהיכלי מלך", שהוא לא מש מתוך האוהל של התלמיד חכם, ושומע תמיד תורה מפיו.

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בידים" - במעשה ידים תלכד די מחסורה, כי אורגת כעין יריעות, והזבובים נסבכים ונלכדים בהם, והמה לה למאכל.

ואף כי היא בהיכלי מלך, מקום למצא שם הרבה מטעמים, מכל מקום תבחר לאכול ממעשה ידיה.

ותלמד דעת, להיות האדם נזון מיגיע כפו, ולא ליהנות משל אחרים.

מצודת ציון

"שממית" - היא עכביש.

"תתפש" - מלשון תפישה ולכידה.

<< · מ"ג משלי · ל · כח · >>