פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולא למדתי חכמה ודעת קדשים אדע

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלֹֽא־לָמַ֥דְתִּי חׇכְמָ֑ה
  וְדַ֖עַת קְדֹשִׁ֣ים אֵדָֽע׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולא למדתי חכמה" - ולא דעת קדושים ידעתי שגרעתי או הוספתי על דברי משה

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ולא למדתי חכמה". ואין בי כח לדעת דעת קדושים והם המניעים אשר לגרמים השמימיי' הנה תקרה לי מצד חסרוני מבוכה חזקה באלו הדרושים שאזכיר ובדומיהם לולי מה שהושרתני אליו התורה הא' הוא שכבר יפול ספק במה שנתפרסם שכבר ישפעו כתות מהשמי' ישלם בהם מה שבארץ כמו שנראה שישפעו מהשמש תקופות היום ותקופת השנה אשר להם מבוא נפלא בדברי' הטבעיים בכל מה שתחת גלגל הירח ונראה כמו זה בירח ר"ל שכבר יגיע ממנו רושם באלו הדברים השפלים וכן ההקש בנשארים ואין הענין בקצתם יותר מפורסם ויותר נגלה מקצת והספק הוא על זה התואר:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)



(ב-ג) "כי בער אנכי מאיש", תשובת אגור היה על דברים ששאלוהו החכמים האלה בעניני בריאת העולם והתהוותו ובסתרי מעשה בראשית, וכפי המבואר מתשובתו חקרו ע"ז החכמים האלה בדרך הפילוסופיא, ורצו לדרוש מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור, והעלו בזה סברות ע"פ שכלם כמו שחקרו ע"ז הפילוסופם דור דור והעלו חרס בידם, והשיב להם אגור שאיך ידרשו ממנו דעת קדושים שהם הידיעות הרמות האלה אשר לא יודעו ע"י חקירה אנושית רק ע"י הופעת אלהית לקדושים, שהדברים שיודע להם מסוד אלהים ליראיו באלה העמוקות נקראים דעת קדושים, איך אדע ידיעות כאלה אחר שבער אנכי מאיש וכו'. וכבר התבאר אצלנו שסדר ומדרגות הידיעה היא חכמה בינה דעת, שהראשון היא החכמה שהיא לא תודע ע"י מופת הדעת, רק מאלהים לבדו שהוא הודיע חקי החכמה בתורתו וילמדהו לבני אדם, ואחריה הוא הבינה, שאחר שקבל חקי החכמה מאלהים אז בעל הבינה שהוא מבין דבר מדבר, יוכל להתבונן בה בינה להבין טעמיה ולהוציא דבר מדבר, ואז אחרי הבינה יבא לכלל דעת, שגדר הדעת הוא שידע הדבר בידיעה ברורה כמו שיודע את המוחשים ואת המושכלות ראשונות, והאיש שהגיע למדרגה זאת יופיע עליו רוח אלהים להודיעהו דעת קדושים, שהם האמתיות בסודות האל במעשה בראשית ובמרכבה, סוד הבריאה וההנהגה, וקשרי העולמות וכדומה. עפ"ז אחר "שבער אנכי מאיש" שהבער הוא הפך של היודע כמ"ש איש בער לא ידע, ויותר מזה שגם "לא בינת אדם לי" שהבינה קודמת אל הדעת כמ"ש אם אין בינה אין דעת, ויותר מזה שגם "לא למדתי חכמה" שהיא הראשית לכולם, א"כ איך "דעת קדושים אדע" שהיא המדרגה האחרונה והנעלה מכולם, אולם בדבריו הוסיף בכ"א רבותא להשפיל א"ע, כי יש דעת שהיא מדרגה קטנה מכולם, והוא הדעת הפשוט הנמצא אצל כל איש ואיש, והוא שידע דברים המושגים על ידי החוש, או שידע את המושכלות הראשונות הנטועים בשכל כל אדם, ומי שאינו יודע גם דברים כאלה נקרא בשם בער מלשון בעיר ובהמה שהוא בהמי ויוצא מכל האנושית, ועז"א "כי בער אנכי מאיש", וכן בבינה יש מדרגה שהיא קטנה מחכמה והיא הבינה הפשוטה הנמצא אצל הרבה מבני אדם שמשתמשים בבינתם, ועז"א שגם "לא בינת אדם לי", אף הבינה הפשוטה שנמצא אצל בני אדם, וגם "לא למדתי חכמה", ר"ל שלא התחיל ללמדה כלל, ואם כן איך "דעת קדושים אדע" הידיעות המיוחדות רק לקדושים אשר אור אלהי הופיע על שכלם:


ביאור המילות

(ב-ג) "בער". איש בהמי והוא הפך הדעת, ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך. והגדרים בין חכמה בינה ודעת למעלה (א' ב') ובכ"מ.

"ודעת קדושים", ידיעות המיוחדות לקדושים, ונקרא ג"כ דעת אלהים, ור"ל ואיך דעת קדושים אדע:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ולא למדתי" - הריני כאלו לא למדתי חכמה.

"ודעת" - ולא האמור בתחלת המקרא משמשת בשתים, כאילו אמר 'ולא דעת קדושים אדע', ר"ל לא הבנתי דעת אמרי קודש במה שאמר הכתוב (דברים יז): "ולא ירבה לו נשים ולא יסור וגו'", כי אין הכוונה לומר כשירבה שמא יסור כאלו היה הדבר תלוי ומסופק, אלא הכוונה היא לומר שבודאי יסור, ואין חכמה נגד תורת משה.

<< · מ"ג משלי · ל · ג · >>