פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֹטֵ֣ם אָ֭זְנוֹ מִזַּעֲקַת־דָּ֑ל
  גַּֽם־ה֥וּא יִ֝קְרָ֗א וְלֹ֣א יֵעָנֶֽה׃


רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אוטם אזנו". הנה מי שהוא אוטם אזנו שאינו רוצה לשמוע צעקת דל לחננו מאשר הביא אלוה בידו הנה ישיב הש"י גמולו שישיבהו לדלות ויקרא ולא יענה ר"ל שלא יחמלו האנשים עליו וזה מדה כנגד מדה ואפשר שירצה בזה כי גם הוא יקרא לש"י ויצעק אליו בעת צרתו ולא תשמע תפלתו כי הש"י יתנהג עמו בדרך אשר הוא מתנהג בזולתו:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אוטם אזנו מזעקת דל", יש הבדל בין הדל ובין הרש שהדל נתדלדל מנכסיו, וע"פ הרוב יהיה זה ע"י עשק וחמס, והוא זועק אל השופטים להציל עשוק מיד עושקיו, והשופט "שאוטם אזנו" ואינו מושיע לו בהיות לאל ידו, יהיה ענשו שיעשק "גם הוא ויקרא ולא יענה", בין בדיני שמים מדה כנגד מדה, בין בדיני ארץ שכמו שהוא לא עשה משפט ידוכא בשער ואין מציל:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אוטם" - הסותם אזנו משמוע צעקת דל אשר יצעק מפני נוגשיו, גמולו שגם הוא יקרא בעת צרתו לעזרה ואין מי ישיב לו.

מצודת ציון

"אוטם" - סותם.

<< · מ"ג משלי · כא · יג · >>