מ"ג משלי יב טו

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דרך אויל ישר בעיניו ושמע לעצה חכם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
דֶּ֣רֶךְ אֱ֭וִיל יָשָׁ֣ר בְּעֵינָ֑יו
וְשֹׁמֵ֖עַ לְעֵצָ֣ה חָכָֽם׃

רלב"ג

"דרך אויל ישר בעיניו". ולזה לא ישאל עצה ויתבלבלו מפני זה עניניו אף החכם אף על פי שהיה ראוי לו לסמוך על דעתו הנה הוא שומע לעצה:

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"ישר בעיניו" - כי מחזיק עצמו לחכם.

"ושומע" - כאומר אבל לא כן הוא, כי השומע לעצת זולתו לחכם יחשב.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"דרך אויל ישר בעיניו ושומע לעצה חכם", כבר אמר כי יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות, כי יש דרך שנראה בתחלתו שהוא ישר, אבל סוף הדרך מוביל למות ואבדון, ויש דרך שנראה תחלתו שהוא מלא קוצים ופחתים ומוביל אל מקום העדן, כי הדרך שיבחר האדם למשוך ביין את בשרו וללכת אכרי תענוגות בשר נראה בתחלתו ישר וטוב אבל סופו מות ואבדון, כי הבשר יכלה והמתעדן ימות בלא עתו, והדרך השני הנפשיי למאוס בתענוגים ולפרוש מן העוה"ז וללכת בדרכי הנפש, תחלתו מלא קוצים אבל הוא מוליך אל העדן הנצחי, והנה האויל שמסתפק בחקי החכמה ואינו מאמין בהם לא ישמע לעצה אשר יאמר לו שזה הדרך הנראה ישר בעיניו הוא דרכי מות, ורק דרכו הנראה לו טוב לפי שעה זה הישר בעיניו, ועי"כ תועה מדרך השכל ובקהל רפאים ינוח (לקמן כ"א ט"ז) "ושומע לעצה חכם" אבל החכם והוא מי שאסף חקי החכמה אל נפשו ומתנהג בהם, לא ילך בדרך הישר בעיניו, רק ישמע לעצת החכמה אשר תודיע לו כי דרך זה אחריתו מלא קוצים, ויבחר הדרך הבלתי ישר בתחלתו והוא דרך החיים והאושר:

ביאור המילות

"חכם". הוא הנוהג בחקי החכמה, וכבר התבאר (א' ב') שבכל ענין שיפול עליו שם חכמה יש שני דרכים במציאות טו"ר, ולמודי החכמה איזה דרך יבחר נקראים עצות, שהעצה היא ההסכמה מבין שני צדדי האפשר (כנ"ל י"א י"ד), והאויל גדרו המסתפק בחקי החכמה כנ"ל, והוא לא יקבל עצתה:

<< · מ"ג משלי · יב · טו · >>