מ"ג משלי ד כב


<< · מ"ג משלי · ד · כב · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם
  וּֽלְכׇל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"למוצאיהם" - ל' מציאה

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי חיים הם למוצאיהם". כי אלו הדברים אשר אני אומר לך הם בעצמם חיים למי שימצאם ויעמוד על כוונתם והם עם זה מרפא לכל בשרו להסי' ממנו חולי המדות הפחותות והנה אמ' זה כי זה הספר בכללו מישיר לשלימות המושכלות ולשלימות המדות:  

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"למוצאיהם" - המוצא חכמות התורה, המה לו לחיים ומרפא לכל בשרו.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי חיים הם למוצאיהם", להמוצא אותם, שהוא האיש שנעשו דברי התורה והחכמה קנין לו, הם חיים שהוא חיי הנפש, וגם הם "מרפא לכל בשרו", שהוא הגוף, בענין שהם חיי הנפש והגוף, וגם למי שנתקלקלו סדריו ויחלה, הם מרפא, ולא כרפואת הסמים שכל אבר צריך לרפאות סם מיוחד, כי הסם התוריי מועיל לכל אבר ולכל מיני חולאים:  

נחמיאש

לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[1] המאכלים שגרמו וסבבו עליו החולי ההוא.

בפרק כיצד מעברין (דף נד.), אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, פתח פומך ותני כי היכי דתוריך יומים ותתקיים, מה שנאמר: כי חיים הם למוצאיהם, אל תיקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה. ולפי זה, טעם חיים כטעם קיימים בידו כשמוציאם בפה. ובאלה הדברים רבה פרשת אתם נצבים: כי חיים הם למוצאיהם, למי שמוציאם לאחרים. ועוד שם בפירוש פסוק זה, ועת לקצר:

<< · מ"ג משלי · ד · כב · >>


  1. ^ בכת"י חסר הפסוק ותחילת הביאור.