מ"ג מלכים ב יז כ


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וימאס יהוה בכל זרע ישראל ויענם ויתנם ביד שסים עד אשר השליכם מפניו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּמְאַס יְהוָה בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל וַיְעַנֵּם וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים עַד אֲשֶׁר הִשְׁלִיכָם מִפָּנָיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּמְאַ֨ס יְהֹוָ֜ה בְּכׇל־זֶ֤רַע יִשְׂרָאֵל֙ וַיְעַנֵּ֔ם וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּיַד־שֹׁסִ֑ים עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר הִשְׁלִיכָ֖ם מִפָּנָֽיו׃


מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"מפניו" - מארצו

"וימאס" - רצה לומר עם כל זאת לא מאס עתה רק בישראל

מצודת ציון

"ויענם" - מלשון עינוי

"שוסים" - בוזזים כמו (שמואל א כג א) והמה שוסים

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וימאס". לכן ראה להעניש את ישראל בהשגחתו כדי שיראו יהודה ויקחו מוסר ולא ימשכו אחרי מעשיהם. והיה זה בהדרגה, תחלה "ויענם", בעוני. ואח"כ "ויתנם ביד שוסים", כמו שהיה בימי יהואחז שאבדם מלך ארם: "עד אשר השליכם". לגמרי מארצם, וישליכם אל ארץ אחרץ רחוק מפני השגחתו: