מ"ג מלכים ב ב ח
<< · מ"ג מלכים ב · ב · ח · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקח אליהו את אדרתו ויגלם ויכה את המים ויחצו הנה והנה ויעברו שניהם בחרבה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת אַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵיהֶם בֶּחָרָבָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּקַּח֩ אֵלִיָּ֨הוּ אֶת־אַדַּרְתּ֤וֹ וַיִּגְלֹם֙ וַיַּכֶּ֣ה אֶת־הַמַּ֔יִם וַיֵּחָצ֖וּ הֵ֣נָּה וָהֵ֑נָּה וַיַּעַבְר֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם בֶּחָרָבָֽה׃
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"אדרתו" - מלבוש יקר המיוחד לנביאים וכן (שם יט יט) וישלך אדרתו
"ויגלום" - כרכו כאחת וכן (יחזקאל כז כד)בגלומי תכלת ופירושו בכריכת בגדי תכלת
"בחרבה" - ביבשה
מצודת דוד
"ויחצו הנה והנה" - נבקעו המים ומזה הלכו להם ומזה נשארו במקומם ולא ירדו למטה
"ויגלום" - כרך אדרתו שתהא נוחה להכות בה את המיםמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ומבואר אצלי, כי הנס אשר יעשה האדם בעולמו הקטן, יגדל עוז לעשותו גם בעולם הגדול, שאם יכניע את טבע גופו לענינים אלהיים נגד טבעו, כן גם הטבע הכוללת תמשך אחריו, וברצות אליהו לבטל יסוד המים מעולמו הקטן שהוא גופו, "לקח אדרתו", שהוא משל אל לבושו החומרי: "ויגלום", עשהו גולם, כמ"ש (תהלים קלט, טז) גלמי ראו עיניך, שהוא החומר המוכן להשתנות ולהעשות כלי כאשר יושר בעיני היוצר לעשות, ובזה "הכה את המים", ובטל יסוד המים שבגופו, וכן גם הטבע הכוללת נמשכה אחריו: "ויחצו הנה והנה". שביטול הטבע בעולמו הקטן תחייב ביטול הטבע בעולם הגדול כשני כלי זמר הנערכים זה מול זה כנודע:
<< · מ"ג מלכים ב · ב · ח · >>