מ"ג מלכים ב ב ג


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע ויאמרו אליו הידעת כי היום יהוה לקח את אדניך מעל ראשך ויאמר גם אני ידעתי החשו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בֵּית אֵל אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְהוָה לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֵּצְא֨וּ בְנֵי־הַנְּבִיאִ֥ים אֲשֶׁר־בֵּֽית־אֵל֮ אֶל־אֱלִישָׁע֒ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו הֲיָדַ֕עְתָּ כִּ֣י הַיּ֗וֹם יְהֹוָ֛ה לֹקֵ֥חַ אֶת־אֲדֹנֶ֖יךָ מֵעַ֣ל רֹאשֶׁ֑ךָ וַיֹּ֛אמֶר גַּם־אֲנִ֥י יָדַ֖עְתִּי הֶחֱשֽׁוּ׃


מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

מצודת דוד

"החשו" - שתקו ולא תדברו מזה על כי ראה באליהו שאין חפצו לגלות הדבר לגודל הענוה

"מעל ראשך" - כאילו אמרו הנה היה לך לעטרה ויוסר העטרה מעל ראשך

"אשר בית אל" - אשר בבית אל

"הידעת" - בלשון שאלה אמרו האם ידעת וגו'

מצודת ציון

"החשו" - שתקו כמו (שם כב ג) ואנחנו מחשים

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"הידעת". כבר בארו חכמי האמת כי האיש האלהים הוא בין תלמידיו כלב המחיה את הגויה וכל האבר הקרוב יותר אל הלב מקבל יותר חיות ושפע, ובעת ההסתלקות ירגישו האיברים הרחוקים סילוק הנפש והחיות תחלה טרם ירגישו האיברים הקרובים אליו, ולכן בני הנביאים הרגישו תחלה כי יסתלק הלב והנפש מהם, ושאלו אם גם הוא כבר מרגיש בזה שזה סימן שהדבר קרוב מאד, והשיב גם אני ידעתי. ויש עוד לאלוה מלים, כי האסף איש הרוח מתוך העם יהיה לפעמים מחטא הדור כשאינו ראוי שעליהם יזרח שמש האלהית ורוצה להאפיל עליהם ולהשקיע אור בל יהל, ואז יעלים הדבר מבני הנביאים ומהמקבלים מאתו כדי שלא יוכנו לקבל האור מאתו בעת מותו, ויקחהו פתאום למען יתנגפו רגליהם על הרי נשף, ולפעמים יהיה זה מפני שלמות הנביא שכבר הגיע זמנו להפטר ולעלות למעונו ושיירשו תלמידיו את כתרו, ואז יודיע הדבר לתלמידו הממלא מקומו למען יסמוך את ידיו עליו. וזה היה הספק של בני הנביאים אם הלקח אליהו הוא מפני שרצון ה' לאסוף השפע ולהאפיל האור, ובזה בודאי העלים הדבר מאלישע לבל יכינהו למלא מקומו כמו שהיה באמת שהאציל את רוחו עליו, ובזה הצד צריך שיתפללו ויבקשו על זאת למען ישוב מחרון אפו עליהם, וז"ש "הידעת" וכו', והשיב "גם אני ידעתי", וזה הסימן שהוא לשלמות אליהו, לא למען תאבד עצה מתלמידיו, ולכן "החשו" ואל תתפללו, כי אינו מפני קצף וחרון אף, ובהפך, סילוק זה נקרא הלולא שמחה, כי ישיג שלמותו:

<< · מ"ג מלכים ב · ב · ג · >>