מ"ג מלכים א יג יז


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי דבר אלי בדבר יהוה לא תאכל לחם ולא תשתה שם מים לא תשוב ללכת בדרך אשר הלכת בה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי דָבָר אֵלַי בִּדְבַר יְהוָה לֹא תֹאכַל לֶחֶם וְלֹא תִשְׁתֶּה שָׁם מָיִם לֹא תָשׁוּב לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְתָּ בָּהּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־דָבָ֤ר אֵלַי֙ בִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֔ה לֹא־תֹאכַ֣ל לֶ֔חֶם וְלֹא־תִשְׁתֶּ֥ה שָׁ֖ם מָ֑יִם לֹא־תָשׁ֣וּב לָלֶ֔כֶת בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־הָלַ֥כְתָּ בָּֽהּ׃


מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"כי דבר אלי" - רצה לומר דבר בא אלי על ידי המלאך שאמר בדבר ה' וגו'

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"כי דבר אלי בדבר ה'". פה לא אמר כי צוה אותי בדבר ה' כמ"ש למעלה (פסוק ט) כי לא ידע בבירור שצוהו ע"ז והיה

מסתפק בדבר, רק אמר דבר אלי, ר"ל שבא דבור סתם "לא תאכל לחם ולא תשתה שם מים", הוסיף מלת שם, ר"ל שיל"פ שהיה האזהרה על שם היינו על המקום ששם לא אשתה, וממילא האיסור קיים לעולם כ"ז שלא בא דבור המתיר, כמו שבמ"ש אל תגשו אל אשה נאסרו בתשמיש לעולם עד שאמר שובו לכם לאהליכם כמ"ש חז"ל. וכן אמר "לא תשוב ללכת בדרך אשר הלכת בה", הוסיף מלת ללכת ומלת בה, ור"ל שיש לפרש שהיה הכוונה שלא ילך שום הליכה על דרך שכבר הלך בה בין לפנים ובין לאחור: