כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ונתן ביום ההוא מופת לאמר זה המופת אשר דבר יהוה הנה המזבח נקרע ונשפך הדשן אשר עליו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְנָתַן בַּיּוֹם הַהוּא מוֹפֵת לֵאמֹר זֶה הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה הִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וְנִשְׁפַּךְ הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר עָלָיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְנָתַן֩ בַּיּ֨וֹם הַה֤וּא מוֹפֵת֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֣ה הַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֑ה הִנֵּ֤ה הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ נִקְרָ֔ע וְנִשְׁפַּ֖ךְ הַדֶּ֥שֶׁן אֲשֶׁר־עָלָֽיו׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ונתן ביום ההוא" - הנביא מופת לדבריו ביום שנתנבא זה לכם האות המזבח נקרע היום מאליו ונשפך הדשן לארץ

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"מופת" - אות 

מצודת דוד

"ונתן ביום ההוא" - איש האלהים נתן מופת בעת ההוא לאמת דבריו

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

השאלות (ג - ה) מ"ש ונתן ביום ההוא מופת, מלת ביום ההוא מיותר. מ"ש והמזבח נקרע וכו' כמופת אשר נתן, הם דברים

מיותרים, הלא נדע זאת שהיה כמופת וכו':

"ונתן ביום ההוא מופת". ר"ל הגם שהקריאה היתה לעתים רחוקות, אבל המופת נתן ביום ההוא שזה יהיה תיכף: "שיקרע המזבח". לאות שיוחרב ויבוטל בעתיד: "וישפך הדשן אשר עליו". לאות שכן ישפכו דשן עצמות הכהנים הנשרפים עליו, לא יאספו ולא יקברו. וכבר בארנו פעמים רבות שהנבואה שתבא עמה פעולה ובפרט דבר היוצא מהטבע, תתקיים בכל פנים וא"א שתתבטל: