מ"ג מלכים א ח לא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
את אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלתו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֵת אֲשֶׁר יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ וְנָשָׁא בוֹ אָלָה לְהַאֲלֹתוֹ וּבָא אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ בַּבַּיִת הַזֶּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יֶחֱטָ֥א אִישׁ֙ לְרֵעֵ֔הוּ וְנָשָׁא־ב֥וֹ אָלָ֖ה לְהַאֲלֹת֑וֹ וּבָ֗א אָלָ֛ה לִפְנֵ֥י מִֽזְבַּחֲךָ֖ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אשר יחטא איש לרעהו" - בועל אשת איש

"ונשא בו אלה" - כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו (סוטה כז ב)

"ונשא בו" - לשון נושה

"ובא אלה לפני מזבחך" - והעמיד הכהן את האשה לפני ה' (במדבר ה יח)

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"ובא אלה" - רצה לומר וישבע לפני המזבח

"איש לרעהו" - בדבר ממון

"ונשא בו אלה" - ויחויב בו חוב שבועה להשביעו

מצודת ציון

"ונשא" - ענין חוב כמו (ישעיהו כד ב)כאשר נושא בו

"אלה" - ענין קללת השבועה כמו (במדבר ה כא)בשבועת האלה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את אשר יחטא". הוסיף לבקש שגם בדברים שבין איש לחברו, שיבקש משפט ומסירת דין נגד חברו, כשיהיה איזה חטא ועול בין איש לאיש, עד "שישא בו אלה להאלותו", כגון אלת סוטה או אלת העדים וכדומה, גם בצד זה: