מ"ג ישעיהו נד ה



<< · מ"ג ישעיהו · נד · ה · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי בעליך עשיך יהוה צבאות שמו וגאלך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֤י בֹעֲלַ֙יִךְ֙ עֹשַׂ֔יִךְ יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ וְגֹֽאֲלֵךְ֙ קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֔ל אֱלֹהֵ֥י כׇל־הָאָ֖רֶץ יִקָּרֵֽא׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

אֲרֵי מָרִיךְ דְעַבְדִיךְ יי צְבָאוֹת שְׁמֵהּ וּפָרְקִיךְ קַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל אֱלָהּ כָּל אַרְעָא יִתְקְרֵי:

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"בועליך" - ענין אדון כמו אם בעליו עמו (שמות כב)

"עושיך" - ענין הגדלה והרמה וכן ישמח ישראל בעושיו (תהלים קמט

מצודת דוד

"וגאלך" - הלא גאלך קדוש ישראל אשר יקרא אלהי כל הארץ וידו בכל משלה וכפל הדבר במלות שונות

"כי בועליך" - כי אדונך המגדל והמרומם אותך הנה שמו ה' צבאות על כי הוא מושל בצבאות מעלה ומטה ואם כן מי יעמוד כנגדו לבטל מעשיו

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי בעליך", זה מגביל נגד שני הענינים שהזכיר בפסוק הקודם, נגד חרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד, אומר הטעם "כי בעליך" יהיה מי שהוא "עשיך" אשר "שמו ה' צבאות" ובידו להשיבך על כנך, כי כל הצבאות תחת ממשלתו. ונגד בושת עלומיך תשכחי, אומר הטעם כי "גאלך יהיה קדוש ישראל" (שם קדוש ישראל נקרא בו ה' בעת שישראל מקדשים אותו במעשיהם) וזה מורה כי תהיה אז קדוש לאלהים, וגם אז "אלהי כל הארץ יקרא", כי אז כל הארץ וכל העמים יעבדו אותו ויכירו אלהותו ואיך יצוייר שתחטאי אז:

 

<< · מ"ג ישעיהו · נד · ה · >>