מ"ג ישעיהו נא כג



כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושמתיה ביד מוגיך אשר אמרו לנפשך שחי ונעברה ותשימי כארץ גוך וכחוץ לעברים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד מוֹגַיִךְ אֲשֶׁר אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ וְכַחוּץ לַעֹבְרִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְשַׂמְתִּ֙יהָ֙ בְּיַד־מוֹגַ֔יִךְ אֲשֶׁר־אָמְר֥וּ לְנַפְשֵׁ֖ךְ שְׁחִ֣י וְנַעֲבֹ֑רָה וַתָּשִׂ֤ימִי כָאָ֙רֶץ֙ גֵּוֵ֔ךְ וְכַח֖וּץ לַעֹבְרִֽים׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מוגיך" - מניעיך ומטלטליך כמו והנה ההמון נמוג (יד) (קרושלי"ה בלע"ז) "שחי ונעבורה" - על גביך

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"מוגיך" - מלשון המגה והמסה

"שחי" - ענין כפיפה והשפלה כמו וישח אדם (לעיל ב)

"גוך" - גופך כמו גוי נתתי למכים (לעיל ג)

"וכחוץ" - הוא השוק מקום הלוך בני אדם וכן מחוץ האופים (ירמיהו לז

מצודת דוד

"ותשימי" - עשית גופך כארץ להיות מדרס להם כי סבלת עולם

"וכחוץ לעוברים" - ושמת גופך כחוצות העיר להיות מדרך הרגל לעוברים ושבים והוא כפל ענין במ"ש

"שחי ונעבורה" - כפוף עצמך להשתטח בארץ ונעבור עליך

"ושמתיה ביד מוגיך" - את הכוס התרעלה ההיא אשים ביד הכשדים הממסים אותך במכאוב וצרות הם ישתו הכוס ההוא רצה לומר הם יקבלו הפורעניות

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ושמתיה ביד מוגיך", הם העכו"ם אשר הוגו וצערו ומגגו אותך (וזה מגביל נגד ואלהיך יריב עמו), ובמה תזכה שאקח קובעת של כוס החמה מידך ואתנהו אל ידם. אומר כי זה יען "אשר הם אמרו לנפשך שחי ונעברה ותשימי כארץ גוך" כי העכו"ם בארץ הודו רצו לתת לישראל חיריות בגופם בתנאי שישעבדו את נפשם ונשמתם לעכו"ם, וז"ש שהם אמרו לנפשך ונשמתך שחי ונעבורה עליך, אבל את בחרת יותר בעינוי הגוף מן עינוי הנפש, "ותשימי כארץ גוך" ששמת את גוך דומה כארץ שיעבור עליו כל הרוצה לעבור, ולא לבד במקום שאין אנשים עוברים שמה, כי גם שמת אותו "כחוץ" והיא רחבה שאחורי הבתים שהוא מוכן "לעברים" שיעברו שמה אנשים תמיד כן שמת גוך מרמס לכל העוברים:

ביאור המילות

"נפשך, גוך". בהגבלתם תורה הנפש על נפש הפנימית נגד הגו החיצוני, וכן למעלה (מט ז') לבזה נפש למתעב גוי: