פתיחת התפריט הראשי


פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: הישב על חוג הארץ וישביה כחגבים הנוטה כדק שמים וימתחם כאהל לשבת

מנוקד: הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת.

עם טעמים: הַיֹּשֵׁב֙ עַל־ח֣וּג הָאָ֔רֶץ וְיֹשְׁבֶ֖יהָ כַּחֲגָבִ֑ים הַנּוֹטֶ֤ה כַדֹּק֙ שָׁמַ֔יִם וַיִּמְתָּחֵ֥ם כָּאֹ֖הֶל לָשָֽׁבֶת׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"היושב חוג" - מגזרת ובמחוגה (לקמן מד) עוגל (קומפ"ש בלע"ז)

"ויושביה" - לפניו כחגבים

"כדוק" - כיריעה טייל"א בלע"ז

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הישב", מפני שהמון בני אדם יש מציירים לעצמם את האל יושב בשמים והארץ הדום רגליו, ויש מציירים אותו כמלך היושב וחונה ביניהם והשמים כאהל פרוש עליו למעלה, אומר אם תציירו אותו בדמיונכם, כי הוא יושב על "חוג הארץ", ר"ל על השמים שהוא המחוגה של הארץ, שהארץ מרכז המחוגה ועגולת השמים, והשמים הם המחוגה הסובבת את מרכז הארץ, הלא א"כ בהכרח כי "ישביה כחגבים" בעיניו, כמי שמביט ממרחק רב שהמוחש יקטן בעיניו, וכן יוקטנו בעיניו יושבי הארץ ובלתי נחשבים כלום לערך רום מקומו, ואם תציירוהו בדמיונכם כי הוא "נוטה כדק שמים", שהם מתוחים כיריעה דקה לפרוש לאהל ומסך על הארץ "וימתחם" סביב הארץ "כאהל" הנמתח "לשבת" תחתיו, וכן הוא יושב תחת אהל הרקיע על מרכז הארץ, כמלך היושב בין בני המדינה, הלא לפ"ז תציירו בהכרח כי מלך גדול כזה, בודאי הוא.


ביאור המילות

"חוג הארץ". עגולת המחוגה הסובבת את המרכז, וחוג שמים יתהלך (איוב כב יד), כדק קרום דק, כמו או גבן או דק, ומתחם כאהל שאין יכול לשבת עליו רק תחתיו:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וימתחם" - פרשם כאוהל להיות מוכן לשבת תחתיו

"הנוטה" - הלא הוא הנוטה את השמים כאדם הנוטה קרום כל שהוא

"היושב וגו'" - הלא הוא יושב על השמים המסבבים את הארץ ויושבי הארץ המה בעיניו כחגבים ואחז במשל מדרך האדם היושב ממעל שכל מה שמתחת לו נדמה בעיניו לקטן

מצודת ציון

"חוג הארץ" - כן יקראו השמים והוא מושאל מעגול הנעשה במחוגה שמעמידים אחד מרגלי המחוגה במקום אחד ובהשני מקיף מסביב ומקום מעמד הרגל נקרא נקודה האמצעית והסובב נקרא חוג וכן השמים מקיפים הארץ והם לה לחוג

"כדוק" - ענין קרום כמו או גבן או דק (ויקרא כא)

"וימתחם" - ענין משיכה ופרישה ובדרז"ל המותח זמורה מאילן לאילן (כלאים פ"ו) ומענין זה אמתחת בנימין (בראשית מד)לפי שהוא נמתח בעת שממלאין אותו