פתיחת התפריט הראשי

מ"ג ישעיהו מ ד


פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

מנוקד: כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה.

עם טעמים: כָּל־גֶּיא֙ יִנָּשֵׂ֔א וְכָל־הַ֥ר וְגִבְעָ֖ה יִשְׁפָּ֑לוּ וְהָיָ֤ה הֶֽעָקֹב֙ לְמִישׁ֔וֹר וְהָרְכָסִ֖ים לְבִקְעָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כל גיא ינשא" - וההר ישפל הרי דרך חלקה ושוה ונוחה

"והרכסים" - הרים הסמוכים זה לזה ומתוך סמיכתן מורד שביניהם זקוף ואינו מעוקם שיהא נוח לירד ולעלות (הרכסים מתורגם גדודים ל' גובה כמו גדודי הנהר)

"הרכסים" - כמו וירכסו את החשן (שמות כח)

"לבקעה" - (קפנייא בלע"ז) ארץ חלקה ושוה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כל גיא", מצייר איך שדרך הנזכר שבו ישובו בני הגולה יהיה דרך ישר לא יעכבם גיא ורכסים, אמנם יאמר כי לא יהיה אז כמנהג העולם שבעת שרוצים לישר הדרך ונמצא הר וגבע וגיא ועמק לפניו, שאז נושאים את אדמת ההר אל הגיא והעמק, עד שישפל ההר והעמק יוגבה, באופן שלפי הטבע מוכרח שתחלה הר וגבע יושפלו ועי"ז הגיא ינשא, אבל אז יהיה זה שלא בדרך הטבע, ותחלה "כל גיא ינשא" מעצמו ואח"כ "הר וגבעה ישפלו. והיה העקב", הנה המנהג ברצותם לישר את העקוב, שהוא הדרך ההולך בעקמימות מפני שנמצא שם רכסים גבעות רבות קטנות שצריך לסבבם, הלא תחלה ישימו הרכסים לבקעה, ואז יהיה העקוב למישור מעצמו, אבל אז יהיה זה שלא בדרך הטבע, "ויהיה" תחלה "העקוב למישור" בטרם יסתלקו הרכסים ואח"כ "יהיו הרכסים לבקעה":


ביאור המילות

"העקב". בודד, והוא מענין מארב ואת עקבו מים לעיר. וגדרו הדרך הסבובי שיסבב את חברו בעצה או בפועל ע"י ערמה, וע"כ נקרא המקום שיש בו רכסים, שהם הרים גבנונים מדובקים זל"ז (מענין וירכסו את החשן) עד שצריך לסבב להקיף הדרך, מקום עקוב:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"העקוב" - דרך המעוות יהיה מישור

"והרכסים" - מקומות הגבוהות יהיו בקעה

"כל גיא" - כל עמק ירומם וכל ההרים ישפלו להיות הדרך ישר ושוה

מצודת ציון

"גיא" - עמק

"העקוב" - ענין עקום ועוות כמו עקוב הלב (ירמיהו יז)

"למישור" - מלשון ישר ושוה

"והרכסים" - ענין גבהות וכן מרכסי איש (תהלים לא)ופירוש מגאות האיש ומגבהותו